נתתי יד
לעצב
ומאז לא
הפסקנו לצעוד;
הכאב נילווה
אלינו
ועימו מספר
דמעות,
שארית של
געגוע
ועוד כמה
רגשות.
בקופסא קטנה
ארזנו-קודם
לב
שבור לרסיסים
ולשיירה שנהיינו
שר הרוח
את שיר
העזובים.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי שי, איזה יופי כואב... [ליצירה]
- [ליצירה] מודה, לקח לי ארבע-חמש פעמים, משהו נתקע לי בהתחלה, אבל היה שווה ועכשיו קניתי לי הזכות להגיב ולומר שזה טוב, נוקב, אמיתי ויפה. ובניסיון להבין מה תקע אותי- קראתי שוב, זה המקצב השונה והתבנית האחרת בין שני הבתים, (עם השני יותר התנגן לי). שנה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] אח, איזה יופי צרוף! החריזה והקצב, בחירת המילים, הדימויים והתוכן הנפלא- פשוט נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] אח, איזה כיף שחזרת! הייתי מציגה את הבית האחרון כיצירה בפני עצמה- הוא יפייפה... גם השורות שקודמות לו יפות, מזרימות בקריאה, אבל משו שם נתקע... [ליצירה]
- [ליצירה] דב- זה כ"כ שונה מסגנון הכתיבה שלך, מצאתי ביצירה זו- חדות, מהירות, הרגשתי כמו כדור שלג שמתגלגל והשיר רץ לפניו, מנסה להתחמק. שונה, שונה ומעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] באתי בעקבות המלצה ישנה של שי, לא התחברתי בכלל, לא מצאתי כאן עומק, לא תחכום, לא ניסוח מיוחד, לא רגש ולא טכניקה חדשה..... וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה, שנה טובה לכולם! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] לייק :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפייפה! [ליצירה]
תגובות