נתתי יד
לעצב
ומאז לא
הפסקנו לצעוד;
הכאב נילווה
אלינו
ועימו מספר
דמעות,
שארית של
געגוע
ועוד כמה
רגשות.
בקופסא קטנה
ארזנו-קודם
לב
שבור לרסיסים
ולשיירה שנהיינו
שר הרוח
את שיר
העזובים.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נפלא!!! אין לי מה להוסיף, פשוט טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] אח, זה שי במייטבו! [ליצירה]
- [ליצירה] טוב תיקון- אז שסיימתי לכתוב, כבר לא הייתי הראשונה להגיב.... ואני חושבת שבכוונה מה שקורה בדר"כ נכתב בסוגריים)... ושוב- זה מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! הצלחת להשמיע מעל דפי האתר את הצרחה בדממת המילים... [ליצירה]
- [ליצירה] שי- יש משהו שאתה רוצה לספר לנו? ניסיון חדש בעשב כלשהו? חומר טוב?! [ליצירה]
- [ליצירה] חביב ונעים, אם כי חסר בשר, לטעמי. יש את המסגרת, את הקלילות, העדינות והאופטימיות, אבל חסר המרכז לשמו תיועד המסגרת... [ליצירה]
- [ליצירה] כל עוד תשאר בעניין הנותן ולא המוכר, תרוויח המון! כתוב נפלא ומעורר רגש! [ליצירה]
- [ליצירה] לא התחברתי בכלל, אני חושבת שהבית האחרון - יש בו משהו וצריך לפתח אותו קצת אחרת. הבתים שלפניו- חזרו מדי על עצמם, בלי שהחזרה הוסיפה מדי וזה היה קצת מלאה.... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] לשם כיוונתי יוסף, שמחה ששמעת את זה.... [ליצירה]
תגובות