נתתי יד
לעצב
ומאז לא
הפסקנו לצעוד;
הכאב נילווה
אלינו
ועימו מספר
דמעות,
שארית של
געגוע
ועוד כמה
רגשות.
בקופסא קטנה
ארזנו-קודם
לב
שבור לרסיסים
ולשיירה שנהיינו
שר הרוח
את שיר
העזובים.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תובנה יפה ומנוסחת נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מיקה... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! כ"כ חמוד!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] קשה שלא להבין, עם הסבר כזה, למרות העובדה שההסבר הוא כביכול, פיזי-מדעי, הוא מעורר רוחניות באופן מופלא. הייתי נמנעת מסיומת השלולית, כן הביעבוע, כן התסיסה והצריבה, אבל בלי אותה לולית חומה שמורידה את הקורא חזרה לכ"כ גשמי וטכני. [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד- זו היתה טעות סופר שתוקנה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה... לעיתים הניסוח קצת מדי מליצי ומקשה. . . [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס- אני לא מחדשת באומרי כי כמה מילים שלך יכולות להשאיר רבים וטובים נטולי מילים. מקסים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] יפייפייפייפייה! כתוב נפלא, מלא תוכן ועומק ו... אח, מהמשובחים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] עד שלא קראתי את התגובות ובקריאה ראשונית- אהבתי, ועכשיו- קצת פחות...... מקווה שפרשנותי שלי היא הנכונה, וכל כפל משמעות יצא תום לב... [ליצירה]
- [ליצירה] שי- יקירי, לא הבנתי.... [ליצירה]
תגובות