נתתי יד
לעצב
ומאז לא
הפסקנו לצעוד;
הכאב נילווה
אלינו
ועימו מספר
דמעות,
שארית של
געגוע
ועוד כמה
רגשות.
בקופסא קטנה
ארזנו-קודם
לב
שבור לרסיסים
ולשיירה שנהיינו
שר הרוח
את שיר
העזובים.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזו יצירה משובחת. פסקי הזמן שאתה לוקח מעת לעת כנראה שהכרחיים להתחדשות, לאגירה, ליצירה טובה, מחדשת וכ"כ יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] אם רק תקרא/י שוב את החלק הראשון, תבין/י שזה לא רק מחוסר תשומת לב.... לפעמים דברים מצטברים ונלחמים עליהם בלי סוף, עד שמבינים שכל שנשאר לנו זו המלחמה על קשר/רגש/חלום וכדו', ולא הדבר עצמו... ואז זה פשוט נגמר. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אך, איזו פשטות, איזה יופי! נהדר!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אני ראשונה להגיב על יצירה שלך?! עוזבים אתכם לחודש ימים וכבר אתם פורקים כל עול ומשנים סדרי עולם?!?!?!?!?! כבמקרים שונים בעבר- לא הבנתי, תסלח לי.... די יו מיס מי? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! טלי- מהטובים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ובצאת השבת המולת השקט ונר שנכבה שעווה שנשפכת ומפה לבנה עם קמט וכתם וניגון אחר מתנגן.... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! הרעיון, הכתיבה, הנאה צרופה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חביב :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפייפה! [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון נחמד- במיוחד השורות האחרונות מכניסות בו טעם. אבל זה לא כתוב כשיר בעיני, זה לא מעובד, זה לא מנוסח ולא מלוטש, יש חזרות ואין מבנה/מקצב. אני מציעה לעבוד על זה עוד, אולי לקצר וודאי שלשכתב ולעבד עד שתגיעי למעין האמיתי של היצירה הזו, וסליחה אם דבריי מהווים קוץ בדרך לשם :) [ליצירה]
תגובות