ואור לילה ואף
זוהרו של יום
לא ישיבו
נבגדת
אל חיק זה
שהרגה
כי לפתע
תחוש מחנק בין
זרועות
אהובה
ותשבע כי
לא תשקע עוד
בעיניו
של זה
שעורר
כאבה
ותבכה ותכאב ותחוש במחנק,
גם לבד.
[ליצירה]
לא חששתי מתגובתו של יוצר
לא חששתי מלאמר דברי, או לבקר
אך מקום לא מצאתי
לומר את דברי
שכן התנהל ביניכם
דיון קצת לירי
ונעם הוא לי
והוא אשר רציתי לומר
ועכשיו, לצערי
דיון זה נגמר
[ליצירה]
לכבוד הוא לי להגיב ראשונה לשיר הנפלא הזה!
אולי כדאי לתת לו שם, זו יצירה מופלאה הנוגעת לכולנו!
כתוב מצויין, מדוייק, פשוט, עמוק, זורם, קריא, נעים, משקף, מבטא, מרגש, אמיתי, כן וכל כך יפה!
[ליצירה]
א. סיווג היצירה אינו מתאים שכן מדובר ביותר (!) ממשפט אחד.
ב. מדובר בכמה משפטים אחד, מורכבים וקשים לקריאה. צריך לנסות לשבור אותם, או לפשט, זה לא זורם ולא ברור...
[ליצירה]
דומה לשיר הקודם, בעיני, פחות זורם וחזק.
אם כי כאב פרידה מייצר המון שירים ומחשל את היצירה.....
שימי לב שהשורה "אנחנו אלה שטעינו" חוזרת פעמיים, ואולי בכוונה?!
רק טוב :)
[ליצירה]
שלוש נקודות בסיומה של שורה, משאירות מקום לכל אחד לחבר את ההמשך שלו... עיין ערך :)
אם אתה ממש מתעניין והמתח הורג אותך בנוגע לכוונה שלי- ולמה אני התכוונתי- אשמח לשתף אותך בהזדמנות.
איה :)
[ליצירה]
הייתי כותבת זאת כך:
"מעולם לא הבטחתי לך דבר:
לא את שקיעת החמה ולא את תקומתה מדי בוקר
לא את לא את יום האתמול ולא את היום שרודף את היום
לא הבטחתי לאסוף את כל מילותייך
לא הבטחתי מזור לכאבייך
לא הבטחתי זר של פרחים אדומים,
ולא אודם לחי בלחישת אוהבים
לא הבטחתי לך קיץ או חורף
ולא הבטחתי שאשאר ולא אאסף.
מעולם לא הבטחתי לך דבר ילדה,
מלבד אהבה..."
תגובות