או קיי, אנשים יקרים,
נוכח השאלות הבלתי פוסקות במעטפה הצהובה וגם כאן, מתחת ליצירה, הריני להשיב:
א. ב"ה הכל בסדר איתי. תודה- תודה לאל.
ב. לא, עדיין לא מצאתי בן זוג.
ג. הכוונה ב"מצאתי", לפחות כרגע, מבחינתי, היא מציאת העובדה הנ"ל כמשהו שחשוב לבחון בבדיקת מערכות יחסים.
תאמרו "הן פשוטים הדברים וגלויים לכל"
אומר "כנראה שהייתי טיפשה אף יותר משהנני".
למעשה, הדברים נכתבו מתוך התייחסות לנושאי הגאווה מול הענווה...
עכשיו אפשר לנסות ולקרוא שוב.
באשר אלי- מקוה למצוא אותו בקרוב... מאושר כבן מלך.
תודה על העניין בשלומי ועל התגובות.
סו.
[ליצירה]
אמאל'ה
איפה זה היה כל הזמן?
איך לא ראיתי את זה?
מה זה?
למה?
וואו...
פשוט וואו. כותבת מצויין.
סוערה, בת 29 והולכת לסרט רק עם אנשים! לא לבד! אף פעם אף פעם לא לבד!
[ליצירה]
וואו...
בדיוק חשבתי לאחרונה שאם אנחנו לא מפנימים את האבלות על החורבן- אולי אנחנו לא ראויים לבניין?
יפה.
אולי יותר מתאים ל"קטע" גם אם השורות נראות כ"שירה".
כך נראה לי הקטנה.
[ליצירה]
מצויין
אוהבת יצירות שמדברות על החיים ומערבבות ככה את כל התחומים שבחיים המורכבים שלנו.
עבודה
אהבה
משפחה...
והמעברים שבינהם מתלבשים נהדר. לא מאולצים וזורמים יופי.
מחכה להמשך.
[ליצירה]
...
איילת, זה מה שעובר להם בראש כשהם רואים יפהפיה כמוך.
הם הרי לא ידלקו על מוטאציה, לא משנה עד כמה צחוק הפעמונים שלה יהיה משובב.
סו, חייבת להליח בציניות מרושעת <לא כלפיך, חלילה. כלפי הבנים הכל כך כל כך... אנושיים>
תגובות