או קיי, אנשים יקרים,
נוכח השאלות הבלתי פוסקות במעטפה הצהובה וגם כאן, מתחת ליצירה, הריני להשיב:
א. ב"ה הכל בסדר איתי. תודה- תודה לאל.
ב. לא, עדיין לא מצאתי בן זוג.
ג. הכוונה ב"מצאתי", לפחות כרגע, מבחינתי, היא מציאת העובדה הנ"ל כמשהו שחשוב לבחון בבדיקת מערכות יחסים.
תאמרו "הן פשוטים הדברים וגלויים לכל"
אומר "כנראה שהייתי טיפשה אף יותר משהנני".
למעשה, הדברים נכתבו מתוך התייחסות לנושאי הגאווה מול הענווה...
עכשיו אפשר לנסות ולקרוא שוב.
באשר אלי- מקוה למצוא אותו בקרוב... מאושר כבן מלך.
תודה על העניין בשלומי ועל התגובות.
סו.
[ליצירה]
מתקרבתי
בטח שמזהים את רחל!
(מהשיר "זמר"- צהל ודומי צער ובכי פצע וצרי נחת ודווי...
ויש לה עוד כמה "צׁרים" , ואם אני לא טועה גם שיר שמסתיים ב"צׁרי" בשורה האחרונה. ממש כמו כאן...
וחוץ מההשווצה- רציתי להגיד שממש יפה.
לקח לי זמן להכנס כי... את יודעת... משקל...
כשזה בא ממך, קצת מרתיע...
[ליצירה]
:)))
פשוט מצויין.
ומפליא לראות את ההתפתלויות הפסיכוסופיות בגרוש האלה- מצד הבחור.
בד"כ הקטע הזה שייך לנו.
מאידך... גם הכתיבה והיצירתיות.
לא להאמין הגולם קם על יוצרו- ויוצר!
כתיבה מעולה. חייכתי המון.
[ליצירה]
למישהי אחת החמודה
את כל כך צודקת! הנה שיניתי.
והפעם זה לא היה בגלל שאני כל כך גרועה במתמטיקה- אלא בגלל שמלכתחילה הדירוג היה שונה- שיניתי אותו בהמשך אבל לא את ההפרש...
תודה על התיקון,
סוערה.
[ליצירה]
אני חושבת
שאסור להתעלם מהזמן בו הדברים נכתבו.
ובדיוק כעת אני שומעת על חשש לגידול במח של פעוט קרוב משפחה...
אין ספק שהקב"ה מקציב חייו של אדם כפי שראוי שיקצבו.
אבל דבר לא ישנה את העובדה שאנו, בני האדם כן מתפללים על חולה בתקווה שישתנה רע הגזירה.
בעיניים שלנו- התחושה של גדיעה, ביחוד כתוצאה ממלחמה- נראית כקטיעת רצף חיים שאך החל ולא הגיע למיצוי.
שוב- בעיניים שלנו.
מקווה שעכשיו זה מובן יותר.
[ליצירה]
סגירת עניין
זה דבר כואב תמיד.
יקירתי- הזכיר לי נשכחות.
אני יודעת שמצד עצמי הייתי מוותרת על תיאורי האינטימיות (אין כאן ביקורת אישית רק עצה)
ומאידך- אולי זה מה שהקשה על הפרידה.
מקווה שדברים יסתדרו, ילדה.
סו.
תגובות