[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
----
כמעט התלהבתי...עד שהגעתי לניבולי הפה. הרעיון הוא מטורף ומצחיק, עד הרגע שבו נייר הטואלט מקבל גם תיאורים בגוון חומחום ודומיהם. אז- זה כבר לא נונסנס- זו פשוט וולגאריות. לא מאוחר עדיין לתקן - ואז יצאת גדול!
[ליצירה]
---
נו, באמת איזה חגב?
אולי אייר עם כל חגיו?
(יום עצמאות וירושלים
ול"ג, וזהו רק בינתיים
כי מחכים לנס גלוי
אשר יוליד עוד חג בילוי)
אולי חג-גב שבו שמחים
על הצלחת הניתוחים
(של אלה שלוקחים ת'ריסק
ומנתחים פריצת כל דיסק)
ואולי חג-אב שיום האם
הוא לידו - משעמם!
(אולי בעצם ה"חג-אב"
הוא ט"ו באב המאוהב)
איזה חגב אם כן מרב
לדעתכם בסוף תאהב?
ורק לידיעתכם, אגב
היא כלל לא תימנית- מרב
למרות שממזי הנלהב
כבר בשירשור לעיל כתב:
"היכן אתם שם, במצרים?
אולי בתימן, הרחוקה כפליים?"
[ליצירה]
---
ובכן ממזר..חשפת קלף
ש...משכן הכל הודלף
אז התקדמנו קצת...ובכן
תן רמז דק על השכן
האם שכן הוא או שכנה?
בן שש או בן שישים שנה?
האם ממש מהשכונה?
(רימון או גפן? תאנה?)
אז שלח נא רמז ממזרון
שנתקדם לפתרון
אם לא....תלונה מהקב"ט
ותרותק שישי-שבת!
[ליצירה]
הכותרת של השיר באה לרמוז על איזו תקופת "פוגרומים" מדובר. אימי שתחי'ה עלתה ארצה עוד לפני השואה ועד היום לא עמד בה הכוח לחזור לבקר בעיר ילדותה שרוב תושביה היו אז יהודים. 70 שנה לאחר עלייתה ארצה, חזרנו לשם אנחנו, בני הדור השני, לחפש שרידים מן התופת.