[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
אל נא, אל נא לך להמעיט בערכך, כנרת. רחוקה את מרחק ניכר מקווך האדום, דגה על כלל פניניה עוד מקננת בך.
רדידות ?
וכי מה תועיל כנרת ללא רדידות ?
בכל יצירה קיים פתיל, פתיל חבוי ודקיק, שבלעדיו - אין ליצירה משמעות.
לכל יצירה קיים ניצוץ, ניצוץ זעיר וביישן, שבלעדיו - הפתיל לא יבער.
לכל ניצוץ קיים שכל, שכל היודע להפעיל את הניצוץ ולשלבו בפתיליו. בלעדיו - לא יצוץ הניצוץ.
כשתעמדי על טיב שכלך, ובסנכרון מהיר יתורגם הוא לניצוץ, וכשיגע הניצוץ בפתיל היצירה, או אז משמעותה תעלה בעינייך.
מאידך, ניצוץ בכנרת ?
[ליצירה]
יופי של איזכור.
נהדר לחוש בשירך את חווית הכותב, רגשותיו.
מחד, אבנים נחסרות, סדוקות, פצועות, פועמות המספרות לנו את אשר קרה.
מאידך, האבנים המסותתות, החלקות.
התקשיתי, מדוע האבנים השלמות אינן מספרות דבר, כי אם חולפות מול עינייך ?
או שמא זו אמירה בפני עצמה..
בכ"א, נהניתי.
[ליצירה]
ענונתני ומצטנע.
משל הדובר פושה באגרופוביותו, יושב וחושב- אילו אילו אילו.
אם לומר את האמת-
השפה יפה, החריזה נהדרת, הרעיון שובה.
אך ההקשר? איה הוא?
בבית א' וב-ג' הסתדרתי, יגון מצטייר כים [אינסופי וגועש] ו"רעיוניי" (ת) הם השכן שלום.
אך:
אילו ידע תבל גודל סודותיי
אזי בקעה הפכה להר
אשר השלג מראשו ייגר
מלבד החריזה והשפה לא מצאתי את התייל הסובב סביב, המאחה את השורות ומדבר בשמן, מחייה אותן.
או שזו פיגוראטיביות גרידא?
כמובן, קל לי להטיל דופי, כנראה שאני הלוקה.
ארנין ואפוז לפירורי-רזרבה מאמתחתך.
פאתוס.
[ליצירה]
תודה לך אסנת, שמחתי נוכח תגובתך.
תודה ניצן, אכן, המלל מתקרב לנוקשות מלרכות.
חובק, מחווה? לא בדיוק.
יש פה הזדהות מפן שונה עם בעה"ח,
הפריעה לי המחשבה, הרי כל השיר מנותב על חלקו של הסוס, מה הופך את האנוש לבן חיל?!