[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
אויש...
מוכר-מוכר-מוכר-מוכר-מוכר עד כדי כאב.
כמה קשרים פרומים כאלה יש לי קשה לי לספור...
בכל זאת, להמשיך להיות שמחה עם כל חברה שאת מארסת ולדעת שזהו- איבדת אותה.
[ליצירה]
כשהגבתי בבוקר קראתי רק ברפרוף...
פתאום, כשעברתי על היצירה הזו, נותרתי חסרת נשימה.
רואים שהקב"ה הוא חלק מחייך, ורואים את הקשר הזה, המדהים, העוצמתי, הכל כך קרוב- שאפשר לומר הכל, ולדעת שיש מי שמאזין, ושומע, ואוהב, וכואב...
מרגישים את הדדיות...
[ליצירה]
אני רק השניה להגיב?
אל כל היצירות האלו על החורף והרגשות הנלווים אליו- היחס שלי אמביוולנטי לחלוטין.
אני הגעתי למסקנה אחת- חורף יכולה להיות העונה היפה, החמימה, המסתורית והנעימה מכל- כשאתה מאושר, נמצא עם האנשים שאתה אוהב ושמח.
או להיות העונה המתסכלת מכל-
כשאתה לבד.
[ליצירה]
אני, אישית, חושבת שיש מן קטע כזה לכתוב "שירים אבודים", כולנו חשים אבדן, במקום מסוים, ושיר זה אחד הדרכים היותר יפות להביע את תחושות החיסרון שלנו.
אסתר, את כותבת מקסים, עדין ומרגש.
השורה שהכי אהבתי היא: "השמש ייבשה את דמעותי ונטשה אותי ללילה", לא יודעת למה, אולי כי בלילות אני באמת מרגישה איך תחושות הבדידות מתגברות פתאום, והצלחת להביע את זה כ"כ מדויק.
סוערה צדקה כשאמרה לי שאת אחת היוצרות הכי מוכשרות באתר.