[ליצירה]
רגע... אני מזהה פה כישרון!
ידידי הנכבד, יש לך את זה! את כושר כתיבת הסיפורת היהודית כל-כך הזו, את ה'עגנוניות' הזו! יופיופיופי, המשך כך! ממני, הראל.
[ליצירה]
פשייי...
סיפור בנוי ממש... "למהדרין"!!! עטוף כולו בסימבוליזם... מחכה לפיענוח... שמע בחור, אתה משהו! הכישרון פשוט... "נוטף לך מהאצבעות"!!! מחכה כבר לחלק ג' (אם יבוא), הראל.
[ליצירה]
כן, גם זה נכון,
ככל שאנו לומדים יותר, מבינים אנו כי איננו מבינים עוד
כ-ל-ו-ם! ואולי לזה כיוון שלמה המלך עה"ש כשאמר: "יוסיף דעת- יוסיף מכאוב". וזה גם כנראה מקור הביטוי: "מגלה טפח, ומכסה טפחיים". כרגיל- נפלא וקולע למטרה!
[ליצירה]
וואאוו, גדול!!!
ומזכיר לי קצת את המשנה בפרקי-אבות: "...ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית-מנוס לך שעל-כורחך אתה נולד..." וכו'. וגם את הערתו של הרב סולובייצ'יק זצ"ל על משנה זו: "אבל ברצונך החופשי אתה חי!" (כבר אינני זוכר היכן בדיוק הוא כתב זאת...)
[ליצירה]
אומר רק זאת:
אולי זה באמת פגם שאין אנחנו מפנימים את מהותו של היום הזה כל-צרכנו, אך גם צריך להפנים את הדברים מבחינת הפרספקטיבה הרחבה שלהם. גאולת-ישראל כפי שהינך יודע- היא 'קימעא קימעא'; לאט-לאט. צריכים אנו להפנים בתוכנו ידיעה זאת. לדעת, שתהליכים מורכבים, יסודיים, אינם קורים 'מהיום למחר', הם עלולים להימשך הרבה הרבה זמן... לכן- וודאי שצריכים אנו לבכות על חורבן הבית, אין ספק בדבר, אך יחד עם זאת- שתהיה בנו ההכרה ה-מ-ו-ח-ל-ט-ת וחסרת הפשרות, שיום יבוא (גם אם ייקח לו הרבה זמן להגיע), ועם ישראל יגיע לגאולתו הנכספת. שבוע-טוב לכם, הראל.
תגובות