יותר מדי סבלו
מטעויות שלי.
אתנצל בזאת מראש
לכל המשווקים:
כשתמכרו אותי
בבקבוקי-תכשיר מעוצבים היטב
לא יוכל המעצב הגרפי להוסיף
ליד ציור ארנב
למטה מרשימת הרכיבים, בקטן-
לא נוסה על בעלי חיים.
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
עצוב. אני לא בטוחה שהדימוי מתאים.אבל כתוב טוב.
ויכול להיות שגם אתה סבלת מטעויות שלך?
צריך ללמוד לסלוח לא רק לאחרים גם לעצמנו, וזה כ"כ קשה...
שנה טובה.
[ליצירה]
טוב, אשא את דברי לעם
האמת היא שאני לא אוהב להסביר יצירות שכתבתי, ומהסיבה הזאת בדיוק אני כותב אותם ולא מסביר.
אבל כאן זה מתבקש.
יקירי, תודה על התגובות האוהדות, אבל חפציבה לאופר היא לא סתם דמות אקראית, היא נעלית מכל אקראיות. היא האקראיות בעצמה, ומתוך כך קשה להתייחס אליה בסתמיות. נהפוך הוא, היחס ה-א סתמי מתבקש כאן, אם לא העל-סתמי. יתירה מכך, חפציבה, על אף היותה דמות ספרותית, יש לה חיים משל עצמה, ולרוב היא מובילה את הכותב, ולא ההפך.
ניתן לקרוא יצירות נוספות אודותיה בשאר יצירותי.
לתרומות וכו'...
תהיו בריאים, וסליחה אם הכבדתי (זאת היא- אתם יודעים...).
בהצלחה לכם,
יצחק,
נושא כליה של הגבירה.
[ליצירה]
טוב..
יפה, כתיבה סוחפת.
למרות שלא ממש הבנתי, (אולי גם לא ממש ניסיתי?)
ולמרות הכותרת שקצת הרחיקה, ממש אהבתי.
פשוט לעבור על המילים, למשש את התחושות,
זה ממש יפה.
[ליצירה]
נכון
זה נכון לשני הכיוונים, או שאתה מודע ליהדותך, ואז אתה לא יכול להתכחש לה בשום אופן, כי אז תאבד את זהותך, משא"כ בארץ, או שאתה לא מבין מה ההבדל בינך לבין הגוים מסביב, ואז קצרה הדרך להתבולל.
ובכל מקרה-
עדיף להיות חילוני בארץ מאשר דתי מחוצה לה.
(ומסתמא שהייתך בחו"ל מוצדקת מבחינה הלכתית)
[ליצירה]
יפה
בהתחלה חשבתי שזה בזבוז של רעיון לסיפור טוב, עם פאנצ'ליין מוצלח, או אפילו רמיזות ישירות, אבל עם קריצות למוסד ה'דייטים'.
אבל ככל שהמשכתי הבנתי שזה לא עוד סיפור, עם קצת ציניות וכל הדרוש. זה מעין תפילה \ משאלה \ תובנה, משהו מהלב.
נו, עוד תמצאי, בעזרתו, את ההוא...
(וגם אם הוא חומרי מדי - אל תיבהלי. את יודעת - בנים...)
[ליצירה]
גם אני רוצה
וברשותכם, אני הדל
גם אצטרף למעגל,
ולא שיש לי מה לומר
אולי הטעם קצת נגמר,
אחרוז לי עד הסוף המר
ואתיחס למאמר.
אתה בשירתך כתבת
סיפור ילדות (ספר לסבתא)
עלי חייל אשר נחמס
נבזז, נשדד ונהרס,
בהלקח ממנו תוף
במעבר שעל החוף
אכן, סיפור עגום, אומר,
אך יש כאן עוד איזה דבר
וסלח לי אם אכתוב מוסר,
זה רק אני המיוסר
סיפור זה הוא סיפור כמיהה,
לתוף חסר, להגשמה,
רצון לבא לידי שלם
אך לא רצינו לשלם...
אנחנו אשמים בכך,
הכסף כביכול נחסך
אך האמת העגומה
עכשיו עצוב על הנשמה.
כי לא נתנו לה יותר
כי העדפנו לוותר
על עוד קצת עומס, עוד משקל
בחרנו בנוחות, בקל
עכשיו נותרה הנשמה
כל כך תלושה ושוממה
רק שני מקלות כל שנשאר,
מזכרת מימי עבר,
של תוף גדול אשר אבד
אך לא עזבה תקוה לעד
נותרו רצון וזכרון,
השיר מראה שיש חזון,
אם תאמין שיאוש אין,
אזי תוכל גם לתקן...
סליחה אם את השיר הרסתי
ובין המתדיינים נכנסתי,
פשוט עברתי בסביבה
-האוירה פה חביבה-
החלטתי שפשוט אכתוב,
מה שיצא, אם רע אם טוב.
הרבה הצלחה,
יצחק
[ליצירה]
טוב...
בסדר, בלי נדר, אכתוב חלק ב'.
האמת היא שלא ידעתי מה לעשות עם הסיפור הזה, אז שלחתי אותו ככה. שמח שאהבתם אותו, אבל זה מחייב אותי לכתוב המשך.
בעזרת ה' נחשוב על משהו.
חוצמיזה- עד יום שישי אני אהיה בטיול, אולי נכתוב משו תוך כדי.
תודה על התגובות המסוקרנות!
כל טוב, (איך אפשר בלי?)
יצחק
תגובות