על המדף ערימת דפים
עם שירים גמורים
נשכחים
את השיר שכתבתי לך
לא רציתי לגמור
חסרה בו רק מילה
שיישאר כך
עם סימן שאלה
?
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איה שחר יקרה, תודה על המחמאות וההצעה לתיקון. אכן, תיקנתי לפי הצעתך, וזה באמת טוב יותר כך. תודה וכל טוב מסר [ליצירה]
- [ליצירה] נ-ה-ד-ר ! מי שרואה כך את החיים הוא אדם מאושר. תמיד יש אנשים שאוהבים אותנו ואיננו מבחינים בכך, ולכן אנו משפילים ראש מבלי להביט בעיניהם. זה השיר המקסים ביותר שקראתי באתר, אני מאמץ אותו אל לבי ואל תודעתי, ומציע לכולם לעשות זאת. תודה מכל הלב והוספת לרשימה עוד מישהו שאוהב אותך. מסר ברור [ליצירה]
- [ליצירה] זה נשמע כמו הקרבה עצמית. האמנם ? [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור עצוב שרבים בינינו נכבו בו. לא צריך להיות שחור בשביל שלא "ישימו עליך". אין מנוס מלהתאהב בכזאת שכולם אוהבים, אבל במשך הזמן לומדים שזה גם לא משתלם, כי רק המראה החיצוני, אינו מספיק בשביל לחיות חיים ארוכים ביחד. ועל דרך ההומור, אמרה לי פעם בחורה אחת, שיופיה לא היה מהתכונות הבולטות שלה: "היתרון בכיעור, שהוא לא עובר" ללמדך שיופי מופלג, חולף ואז מתרוקנים ושוקעים בדכאון. [ליצירה]
- [ליצירה] שי יקירי, יפה מאד. בטאתי באופן פאוטי את מה שחש כל מי שכותב. לכתוב צריך לבד, מעבר לחומת ה-"אני".עצם הכתיבה היא משהו אישי, פנימי. רק לאחר שכתבת כשהיית אם עצמך אתה מאפשר להציץ פנימה. אם אחר-כך הקורא מבין, הוא יכול להסכים ולהזדהות , או לא להסכים אבל הוא לא יכול להתעלם. אינני יודע אם ה-"אישה" היא דמות פרטנית או מושג כולל, אבל אני מקוה שה-"אישה" מבינה, ואם גם היא כותבת היא חשה את אותה תחושה ומבינה. רק אז זה הופך לדו-שיח בין שתי נשמות עצמיות וקרובות. כמו שאמר יהודה עמיחי: "שנינו ביחד, וכל אחד לחוד" והמרחק בין השנים נשאר קצר כ-"מרחק בין שתי תקוות". מסר כפול (אבל ברור) [ליצירה]
- [ליצירה] 7400 מליונרים חיים בישראל (הישנה והיפיפיה והנשכחת....) [ליצירה]
- [ליצירה] בזכות הימים האלה, אנו יודעים לחוש את ההבדל ולהינות מאותם ימים שאנחנו קמים בלי שעון מעורר...... ימים של כיף. אז טוב לפעמים שיש גם ימים כאלה. אהבתי מאוד את התאור והסגנון, וגם חייכתי. [ליצירה]
- [ליצירה] בא להגיב במילה אחת לשיר ולניתוח של לגוד: יֵ שׁ ! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה, שמתאר חוויה של היום שתיהפך בעתיד לנוסטלגיה. (הערה קטנה: חרציות הן צהובות - לא לבנות) [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת בטורקיז, להתרפק על העבר היא תכונה טבעית ואינה פוסחת על צעירים, מבוגרים וקשישים (ראי כנסי מחזור). המסר בשיר הוא שגם אם אתה הולך לאזכרה של חלומותיך בבית העולם של החלומות, זה רק לעתים, אבל אתה ממשיך לחיות טבול בירק ולקיים את חייך כ-"שושנה בין החוחים", ולכן הדגש הוא על החזרה לכפר המופיעה שוב בשורות האחרונות של השיר, ולמרות ההתרפרות על העבר, עלינו להניח למה שלא הגשמנו, ועלינו לחיות את ההווה. אגב זו מחמאה אם את מרגישה כנכדתי. תודה מקרב לב, ומקווה שהסברתי את השיר כראוי (בניגוד לדעתי, ששירים לא צריך להסביר). מסר כפול [ליצירה]
תגובות