לכל איש יש
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא אפשרות לקבל ארוחה בביתו. מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט לצלם אותו. יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן לראות בה... תודה לך ערוגה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה מקופח [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :) בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב. הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?". ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד. לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מאוד חזקה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל איש יש צלחת עם חומוס ופיתה לנגב וכוס ספרייט בצד. (זה יפה, מאוד. אני מתחילה להבין למה לפעמים זה עדיף על נוף). [ליצירה]
- [ליצירה] .. בהיה לא ממוקדת, הרהורים, לעומת ההתמסרות שסיפרת עליה, מוזר. מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה.. יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי? בכל מקרה זה מקסים- ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] יווו!! -מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? -ערוגה! [ליצירה]
- [ליצירה] יאוו ממש יפה שיגרה של יום יום בהסתכלות יפה [ליצירה]
- [ליצירה] האיש הזה מפחיד. שאלת אותו אם הוא מסכים לפני שצילמת אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] טלי עושה זאת שוב! חזק, ומעביר את המחשבות היטב. ורסיס, אני נאלצת שלא להסכים. יש במבחן הסובייקטיבי הזה של האומלות גם מימד אובייקטיבי. (מבלי להכנס לדוגמאות..) [ליצירה]
- [ליצירה] ככה זאת לא תשובה. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת, זה הרבה מעבר לרגיל. זה מדוייק באופן שמכאיב לדיוק (בפראפזה על שירו של דוד אבידן המנוח). מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] ממזר אתה כזה מעפן. (אם שלחת לגורם השלישי רק תמונה אחת, אז זאת בכלל לא אשמתו, בלי קשר לכוונות שלו). אלדר בוסקילה ואני בעד צביתן. [ליצירה]
- [ליצירה] למען הרבים.. :) קודם כל- אני שמחה שכתבת. אבל איזה מן שם זה יפת נתנאל קוך? תנסה להגיד את זה בקול, גם לך יוצא קול של מורה. אז ככה, זה סיפור עמוס, זה סיפור מעניין, יש בו מטענים ורמיזות והכל, ובכל זאת משהו לא עובר בו. המונולגים של הילד נשמעים כמו ילד בן 9, ואז פתאום הוא מעשן, מכריז על חילוניות, זה לא עובר. אולי אנחנו כל כך רגילים להעמיס על דמויות מעבר למה שהן, שכבר קשה לנו לקבל דמויות כפשוטן, אבל אם הן כפשוטן ונשמעות כמו אחשלי הקטן למה הסיפור? עכשיו גם אני נשמעת כמו מורה: אתה יכול הרבה יותר, זה-ילד-1948. בשמחות. ערוגה קוצנית. [ליצירה]
- [ליצירה] או, סוף סוף יצירה שלך שאני מזדהה לגמרי עם תוכנה! [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] (אני חושבת שהלב שלי פסק לרגע מלפעום). [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי שתיקנה והבהרת, אפשר להשאיר מהתגובה הקודמת שלי רק מילה אחת: מקסימקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי סעיף ארבע דווקא ראוי לתגובה. אסף, אסוף את פיצוליך ועבור לעולם שכולו איכות. אז נכון, החרוזים לא תמיד שומרים על איכות גבוהה או משקל אחיד, נכון, יכול להיות שלא כל יצירה של אורי צריכה להפוך למשרד השידוכים, אבל השכנים נאים בעינינו. ודי בזה. אני אשמח אם תחזור. אבל עם כל ההערכה שלי אליך החלוקת ציונים הזאת בלתי נסבלת. ערוגה. [ליצירה]
תגובות