חסד נעורייך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אצלי (גם במחשב!) זה לא מטושטש בכלל. צילמתי במהירות די גבוהה, ועם צמצם סגור. - אני חושבת שזו הסיבה לפוקוס הסתמי, הכל חד מדי.. ולא היה לי זום במצלמה. ותודה רבה. זו התמונה הראשונה שצילמתי במהלך לימודי צילום. צילמתי אותה 4 פעמים - פעמיים עם צמצם סגור ופעמיים עם פתוח, פעמיים עם פוקוס על האופק ופעמיים על השושנה. (בעצם, ניסיתי על השושנה. אני גרועה בלכוון פוקוס) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שהיה אפשר להוציא יותר מהמראה המדהים (למרות שגם לסורק יש חלק בטשטוש, מן הסתם). פוקוס די סתמי. זום מעט רחוק מידי. בכל מקרה, תמונה נחמדה והכותרת מוסיפה המון. [ליצירה]
- [ליצירה] מי ששאל למה הספרדים מתאמצים להתקבל אל האשכנזים, ושבזה הם כאילו "מודים בעליונות של האשכנזים" או "מטהרים את דמם:- התשובה היא שעובדתית, מוסדות החינוך האשכנזי הם ברמה גבוהה יותר. לכן חשוב לספרדים ללמוד במוסדות אשכנזיים, ולכן גם בעיות הקבלה שלהם. הבעיתיות היא שמשאירים את הספרדים במעגל האינסופי של חינוך ספרדי, וכתוצאה מכך אי קבלה למוסד אשכנזי (כי המוסד הספרדי הקודם הוא בד"כ ברמה יותר נמוכה). - וכן הלאה וכן הלאה. לא מדובר פה על גזענות ובטח לא על משחקי כבוד. זו מציאות עצובה, שכרגע יש נסיונות מבורכם לשנות אותה. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. משחקי המילים מצויינים, אולי אפילו יותר מדי. (אני חוששת שהם תופסים מקום רב יותר מאשר התוכן.) בכל מקרה - אתה מוכשר, רשמתי לעצמי לעקוב אחריך,:-) [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] כמעט. כמעט נגעת בשיר טוב. חבל שבבית האחרון נפלת שוב למִחזור השירים ולעודף סימני קריאה מתלהמים. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה לכרזת פרסומת... קצת פחות כיצירה. ועדיין, אם זה צילום שלך אז נתברכת גם במזל וגם בכישרון. [ליצירה]
- [ליצירה] אין טעם בגאוות יחידה ללא בסיס. אם החינוך של סקטור אחר הוא טוב יותר, מי אני שאפקיר את חינוך ילדיי למען גאווה? [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא סכיזופרן. לא סכיזופרן בכלל. זה רק האישיות המפוצלת שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה דברים עולים לי בראש כשאני עוברת על יצירותייך, אבל אני אגיד רק את מה שנראה לי רלוונטי כרגע- זו לא יצירה. שימי לב, דף היוצר שלך לא אמור להיות בלוג של סיפורים על חייך,( עבר הווה והלוואי שיש לך עתיד, ) אל דף יצירות, כלומר שכל דבר שמתפרסם צריך לענות להגדרה "יצירה". כיוון שבעצם אין הגדרה אובייקטיבית מוחלטת, על השירים והמונולוגים שלך עוד אפשר להתווכח, אבל סתם לפרסם תמונה משפחתית שאפילו לא את הצלמת - אני לא רואה דרך להגדיר כיצירה. ובגלל שאני כבר בשוונג, אז אני מוסיפה את הדבר השני שחשבתי, והוא: את חיה בדיאלוג מתמיד עם העבר שלך. כל הזמן משווה, מתוך מאמץ להתרחק. את אולי לא מודעת לזה, אבל ככל שאת מדגישה יותר את הריחוק שלך מהדת - ניכר שהיא קושרת אותך אליה בחבלים שאת פשוט לא מצליחה לנתק. ביצירות שלך את לא מכניסה כלום מהעולם הפנימי שלך, מהאדם שבך, מהמחשבות והרגשות שיש לכל אחד. את חיה כל הזמן את הדתל"שית, ורק אותה. אני מרגישה שלא הסברתי את עצמי היטב, אז אני אדגים: אני למשל- הזהות שלי מורכבת מהרבה גורמים: אני שומרת מצוות. אני ימנית.אני בחורה. וכן הלאה.. ואת? דתל"שית. רק דתל"שית. שימי לב, אני לא אומרת שאין בך מעבר לזה, אלא שככה את מראה את עצמך וככה, כנראה, את תופסת את עצמך, וזה חבל להצטמצם בתוך עולם כל כך קטן, שאין בו כלום חוץ מתוויות. תיפתחי, תגדלי.. שלך, בכנות.. [ליצירה]
- [ליצירה] * וגם הקישור של אסף. מהמם, במובן החזק של המילה. [ליצירה]
תגובות