נתיב המלח שהותיר אחריו הגל שיבש.
מרחבים של חול.
ולפתע, קרן של שמש
מתיזה ניצוצות לבנים,
קריאות של שחפים,
ורוח קלה נושאת בכפיה ריחו המלוח של ים
ושמיים.
ואפשר שוב לקום ולנשום
כאילו נופל עוד כוכב-
זוהר, ניצת, וכלה לנצח.
[ליצירה]
...
הי, פתחיה -
מה נבהלת ממני? זה היה לגמרי בחיוך!
(אפילו היה שם חיוך בכותרת)
טוב, אולי כשאני באמת עייפה אני מפסיקה להיות ברורה...
ואם בא לי אני אגיד על עצמי מטומטמת! מי יכול להוכיח שאני לא, הא?
(בסך הכל, אני באמת מסתובבת פה בשעה כזאת [03:18], מה שעלול להעיד על טמטום מסויים...)
אה, וכנראה שאני גם שייכת לאותה קבוצת זאטוטים מתלמדים-מינימום שמורידים את היצירה למקום השביעי...
אז סליחה, לילה טוב, ונא לקחת אותי ברוח מחוייכת בפעם הבאה -
אסתר,
הלא מפחידה בכלל.
תגובות