.jpg)
ואמונתך בלילות
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תני לי לנסות להבין- ספר אלגברה, לצד קרטון שכתוב עליו "משניות" , חצד משהו שנראה כמו כפיה של ערבים, לצד משהו ירוק, אולי תיק, כנראה של צה"ל ... אז רצית להראות את חוסר המותאמות, או הדומה בין ארבעת הדברים העומדים על אותו שולחן? [ליצירה]
- [ליצירה] לא משהו נורא מפולסף. זה צילום מעיר האמונה, ורציתי להראות את חוסר הסדר - ספר אלגברה, קרטון, מעיל.. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין... דווקא די סידרנו שם את העניינים בפעם האחרונה שהגענו לשם. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי לזה "כי האדם עץ השדה" כי העצים נראו לי ממש אנושיים, כמו זוג כזה. מקווה שעניתי לך ותודה לכולכם. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. משחקי המילים מצויינים, אולי אפילו יותר מדי. (אני חוששת שהם תופסים מקום רב יותר מאשר התוכן.) בכל מקרה - אתה מוכשר, רשמתי לעצמי לעקוב אחריך,:-) [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את העדינות שבה את מערבבת עבר והוה, ונותנת לי להתגעגע לתקופה שלא חוויתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ואת זה כותב אותו אחד שכתב "לא די בהינתקות". (=לא די בגירוש נכים מבתיהם, כאלה שחייה פורענות קיומית, וד"ל) כמה שאלות לי אליך: - אם "אך לפקידים של אבן לבבות" -(כלומר - רק לפקידים העשויים מאבן יש לב) אולי תציע לממשל לעבור לשימוש בפקידי-אבן. חסכוני ויעיל יותר, לא? (ושאלה צדדית:הפקידים לא שייכים למעמד העובדים המנוצל?) - מה פירוש המילה "מזזת"? האם זוהי המחלה החדשה שנתגלתה לאחרונה, ונקראת ע"ש מזוז? - מה יקרה כאשר "נהפוך להכל"? מה זאת אומרת "להפוך להכל"? ולמה שנרצה לעשות את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] התמונה יותר טובה במקורי, אף על פי שגם שם היא לא מושלמת. אם הייתי נותנת יותר שוליים היית רואה גם את האוטובוס שלי שהגיע באותו רגע ואילץ אותי לצלם במהירות ולעוף משם.. [ליצירה]
- [ליצירה] את כל כך, כל כך נהדרת. אני אוהבת במיוחד את איך שאת משחילה את החרוזים, בטבעיות זורמת. ואת: "אתמול נגני כינור עמדו בגזוזטרה של החלום" ואת: "עוד ישמע. שמעת?" ואותך. [ליצירה]
- [ליצירה] את\ה מוכשר\ת בטירוף. אבל אולי כדאי למצוא נושאים מעניינים יותר לציור? [ליצירה]
- [ליצירה] שמחה לראות שיר כזה אצלך. אני חושבת שיש בו משהו מאד בוגר. כבר לא שקוע רק בסבל ובתסכול, אבל מודע לקיומם, ובכל זאת מצליח להתרומם אל האופטימיות. (וכן, גם הזדהיתי..) [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] ברשותך, אתייחס לצורה של השיר: נתחיל מהמבנה: לדעתי ראוי להוריד את הרווחים בין החרוזים, כיון שהם אינם בתים שונים. (הרי החרוז הדשני מתחיל בו"ו החיבור) כמו כן, ההדגשה היתרה מיותרת ומציקה בעין. עד מתי יוחזק גלעד שליט שראש ממשלתו הפכו לפליט. --> המילה פליט לא נראית לי מתאימה. והוריו שפופי הראש קצה נפשם בממשלה שנדה בראש. --> בדר"כ לא חורזים מילה בעצמה. משהו מכיר במילה אחריות? האם אחד כזה ישא באחריות?.-->כנ"ל. ושב גלעד לגבול ארצו-->שורה טובה. והנותרים אנשי חמאס אשר שרצו.-->לא הבנתי את השורה האחרונה. [ליצירה]
תגובות