[ליצירה]
אני שמחה להיות הראשונה שמגיבה (דב אביב-סתיו - לקחתי לתשות לבי את הערותיך).
הייתי זקוקה לקצת סבלנות כדי להבין, אך אהבתי! נותן אוירה כזו מרוממת, שעוד יש תקוה... (מקוה שאני מבינה למה רמזת).
אהבתי את "כלי הקיבול מוכנים כעת" - שורה יפהפיה.
השורה האחרונה הרסה לי קצת. היה טוב שהבהרת את רעיון היצירה באמצעות עשו ויעקב, אך השורה הנ"ל פרטה והסבירה גם יותר מדי, וגם לא התאימה לסגנון השירי לדעתי.
[ליצירה]
אוי ואבוי! מצמרר. כתוב ברגישות, ומחשבה, ועומק בלב... בתחילה לא הבנתי על מה מדובר, אך נדמה לי שבקטע של הצמה קלטתי (כי קראתי בספר אחד על הצמה הבלונדינית הילדותית והקטנה שנחה בין הררי השער שם). הסוף הזה - אני מנסה לא להתעמק יותר מדי כדי לא לבכות. נורא, כתוב אמתי ומטלטל.
יש לי שתי הערות:
*הפריע לי שלפעמים יש קטיעה של שורה בין מלים שממש צריכות להיות רצופות זו אחרי זו (הדבר מפריע לי בכל מיני שירים, אני חושבת שזו מין אופנה בדורנו). למה 'אנטר' בין "אתה" ל"תראה", למשל? ובין "נסיכונת עם" ל"צמה"? (זה אולי מעט מובן יותר, כשמתיחסים להמשך.) פעם אחת בסדר, פעם שניה - נסבל, אבל איני מסכימה עם האופנה הזו שמוצאת מקום בהמוני שירים.
*נראה לי שטיפה חבל שכתוב בסוף "בעקבות תאי הגזים". זה כאילו מסביר שוב משהו שהיה אמור להיות מובן.
בכל אופן - תודה.
תגובות