צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
אנשים כאלה הם כמו יצורי מעבדה שמעולם לא עמדו בפיתוי.מה לך לקנא בהם ? תמיד שמרו עליהם. הם נולדו מסודרים מראש ושומרים עליהם ועל עצמם כמו על בגד לבן בתוך כספת מבוצרת שכל מגע עם העולם יתיר עליו כתמים בלתי ניתנים לניקוי. ועוד קוראים לעצמם, כמו לבגד הבלתי שימושי הזה, שהוא יקר, שהם יקרים וחשובים. את לא צריכה אף אחד כדי לחזור בתשובה. ברכת נרות השבת מספקת והיא שלך בלי טובות של אף אחד.את יהודיה ממילא וזאת זכותך. לפחות זה בעולם האנטישמי שלנו. אל תלכי איפה שלא רוצים אותך. והיי שמחה.
[ליצירה]
כשתהחלתי לקרוא את זה הרהרתי ביני לביני שהיא כותבת יפה גם כשכותבת על דברים מציאותיים. ובהדרגה התחיל החומר "לנזול" והופיעה אותה דמות וחשבתי לי שגם כאן יש מספר מישורי מציאות אחד על רעהו ולבסוף, כשרחצה ידיים, הבנתי שהייתה בבית קברות.
[ליצירה]
אביבסתיו, אני די מסכימה עמו ואיני היחידה. מה שכן, יש לשמואל סגנון קצת אורטורי. הכי מפליא ביצירותיו הוא שאינו מוותר ואינו מתייאש וממשיך לזעוק וממשיך להאמין. ואילו אני חשה שהעולם השתנה בצורה מאוד קיצונית וכי אין היום ארצות שבהן המטריצה המוסרית והקהילתית האידילית עדיין קיימת כמו פעם
תגובות