שיר של לאה גולדברג, שנתקלתי בו עכשיו, בשיטוטיי בספר שיריה.. כמה הרבה אפשר להגיד בכל כך מעט..
אין לך זכות חנינה בעולם.
הכל הוכרע.
חלומותייך טובעים בים
ואת אומרת שירה.
[ליצירה]
...
אחרי שסדום נהפכת יצחק נולד, אחרי זה תהיה גם העקידה, ו.. יודעת מה, אני לא אהרוס לך את הסוף.
אבל את יודעת מה, הוא טוב.
ובסוף יהיה ענן מעל האוהל ונר משבת לשבת וברכה בעיסה. ותהי לו לאישה ויאהבה.
--
ולגבי ההערה בסוף, אין הרבה מה לעשות עם זה, אנשים אוהבים לשפוט. אבל מניסיון שלי, מותר לנו להחליט שאנחנו לא עומדים למשפט הזה, ושאנשים יחשבו מה שבא להם.
--
שנה טובה שתהיה.
[ליצירה]
...
כדי שיאשרו לי את זה ב"במה", הייתי צריכה לכתוב מתחת לשיר, מאיפה לקחתי כל ציטוט / פראפרזה על ציטוט.
לדוגמה:
זו אני בו, אני בו / באלפי ציפורי שותקת- פראפרזה על "בגני נטעתיך" של רחל.
[ליצירה]
...
את טובה מאוד.
וכבר לא פיצקית. אבל את יודעת את זה בעצמך. וזה קצת עצוב כי כשהיית פיצקית נגעת לי ללב כל כך, ו.. ועכשיו פתאום כולם מתבגרים ומשתנים ואתה עדיין אוהב אבל זה אחרת.
(תקראי את זה בנימה הנכונה, טוב?)
תגובות