שיר של לאה גולדברג, שנתקלתי בו עכשיו, בשיטוטיי בספר שיריה.. כמה הרבה אפשר להגיד בכל כך מעט..
אין לך זכות חנינה בעולם.
הכל הוכרע.
חלומותייך טובעים בים
ואת אומרת שירה.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא הייתי במפגש. אבל נראה לי שהבנתי.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... משהו נגד גולני? לא, כי כבר התחלתי להיעלב :). [ליצירה]
- [ליצירה] ... אה, אגב, ב"מתים על הארץ", התכוונתי במובן המוות של המילה. לא במובן הסלנגי. נו נו, כל עוד הדרוזים לא עושים לנו כל רע אני לא רואה שום בעיה שהם גרים כאן. (או- גֶרים כאן). ואני חושבת שזו חתיכת כפיות טובה, לשרת איתם באותו צבא ממש ובאותה נשימה להגיד שאנחנו לא רוצים אותם פה. [ליצירה]
- [ליצירה] .. כמה הביחד מתוק. וכמה למדנו להחניק את המר גם כשהוא רחוק. להחניק להדחיק להשתיק-- אבל לפנות ערב עם חשיכה כשבאוויר מתנגנות המנגינות שלך כשמשהו מפרפר כל כך בפנים ונוגע איך אפשר לא להתגעגע. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוי, זה גדול. [ליצירה]
- [ליצירה] ... עופים-- זהו, שזה היה רעיון ספונטני ולכן הם לא חשבו לחלק את זה ליצירות. מה גם, שהתגובות לענ"ד יותר משמעותיות מבחינת התוכן מאשר מבחינת הצורה. אותי אישית, אגב, זה נורא מעניין לקרוא כדי לראות איך שיר נכנסת לראש אחר (או לפחות, לא אותו הדבר כמוה..). אגב, התכוונת ליאנוש ורחלי? אם ככה... מממ... נראה לי שהיא צעירה מידי בשבילו.. (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... מזל-טוב על זה שהתארסתי לפני חודש.. (: (חודש ושבוע, בעצם). [ליצירה]
- [ליצירה] ... בהחלט כתוב מצויין, כמו שכתב כתב החתלתול. המסר קצת הפריע לי. קודם כל, יש הבדל בין לא לחיות בדליחות לבין שמחה. וגם- "כי אפשר לקבל כל פִּגְעֵי הַתֵּבֵל מֵרְעִידַת אֲדָמָה עד תְּקִיפַת מְחַבֵּל בְּאַחַת לא יוּכְלוּ הם לָגַעַת לְךָ- אם תַּשְׂכִּיל וְתַחְכִּים רַק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה" אם ככה, אני מעדיפה שלא להיות רק בשמחה. עדיין מעוניינת שדברים ייגעו לי, ולא שאוכל לעבור על פניהם באפאטיות כשחיוך מרוח על שפתיי.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני מבינה את מה שרן מנסה לומר, אבל כיוון שאני רואה באומנות ובכתיבה בעיקר כלי לביטוי ולהבעת הרגשות, ולא רק כלי להעברת מסרים-- קשה לי עם הניסיון לכפות על עצמך לכתוב אופטימי גם אם אתה ממש לא מרגיש ככה. מה שניסיתי לומר לרן הוא, שאני מעדיפה לדבר על "אני לא שוקע בעצבות" ולא על "אני לא כותב שירים עצובים". מי שמלמד את עצמו, גם במצבים הקשים, לא לשקוע בעצבות-- יראה טוב וחסד. וממילא גם לא יכתוב שירים מלאים בעצבות. אבל מי שכן שוקע בעצב, וכופה על עצמו לכתוב אופטימי, זאת בעיה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוי. אוי. זה נורא. --- יש קטע כזה ב"סודות ושקרים". רואים פרופיל של אישה, בלונדינית, נאה.. מתכוננת לצילום. אחרי שהצלם מסיים, היא מסתובבת, ורואים שהחצי השני כולו מצולק, כתוצאה מתאונה... [ליצירה]
תגובות