ואולי דווקא
הרגעים הקסומים ביותר
הרגעים הקשים ביותר
הלוטפים חיוכים מדמיעים
הצורבים בבשר החי--
הם אלה
שעליהם לא כתבתי שירים.
הם אלה שבהם
חייתי,
ואֶדוֹם.
לו היית שותקת, היה זה עוצמתי יותר, לא כן?
הפרדוקס העצוב, השאלה אם לומר את שאין לומר, או שמא יהיה זה אמיתי יותר לשתוק אותו, מכה בנו שוב ושוב.
מיטיב לבטא את הפרדוקס.
המדיום הוא המסר (?)
העלה בי מחשבות, השיר.
אני חושבת שבאמת יש הרבה יותר עוצמה, אמת ויותר חיות באותם רגעים ששמרנו בפנים לעצמנו ונתנו להם למלא אותנו לפני שהם פרצו החוצה ואיבדו מפרטיותם.
אותם רגעים שהכי השפיעו עלינו בעמוק של העמוק הפנימי, אין להם שפה חיצונית, אלא שפה פנימית אישית בלתי ניתנת לתרגום.
אהבתי את כתיבתך.
חיים יפים בעזרתו יתברך~
זו הדרך היחידה לחיות , בין הצורך לשתוק את אותם רגעים ובין הצורך to put them down in words, כשכל פעם ידו של צורך אחר על העליונה....
עוררת בי תהייה כתמיד:-) תתקרבי עוד- - -
[ליצירה]
*.
לו היית שותקת, היה זה עוצמתי יותר, לא כן?
הפרדוקס העצוב, השאלה אם לומר את שאין לומר, או שמא יהיה זה אמיתי יותר לשתוק אותו, מכה בנו שוב ושוב.
מיטיב לבטא את הפרדוקס.
המדיום הוא המסר (?)
העלה בי מחשבות, השיר.
[ליצירה]
~
אני חושבת שבאמת יש הרבה יותר עוצמה, אמת ויותר חיות באותם רגעים ששמרנו בפנים לעצמנו ונתנו להם למלא אותנו לפני שהם פרצו החוצה ואיבדו מפרטיותם.
אותם רגעים שהכי השפיעו עלינו בעמוק של העמוק הפנימי, אין להם שפה חיצונית, אלא שפה פנימית אישית בלתי ניתנת לתרגום.
אהבתי את כתיבתך.
חיים יפים בעזרתו יתברך~
[ליצירה]
ואולי
זו הדרך היחידה לחיות , בין הצורך לשתוק את אותם רגעים ובין הצורך to put them down in words, כשכל פעם ידו של צורך אחר על העליונה....
עוררת בי תהייה כתמיד:-) תתקרבי עוד- - -
[ליצירה]
...
בקריאה שניה, התנגן לי "דרשתי קרבתך". ובצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך..
צריכה עוד לחשוב על זה.
אהבתי מאוד את השיבוצים בבית השני.
וגם את החריזה הלא-מחייבת.
--
ובלי טלית אי אפשר?
[ליצירה]
...
מישי, הבקיאים בספריו של קישון יודעים שהרבה פעמים יצירות חוזרות פעמיים, בשינויי סגנונות לפעמים, ובאותו נוסח בפעמים אחרות..
אניוואי, הסאטירה "זכר צדיק לברכה" או בשמה העממי "יצחק הסוף איננו", מופיעה בין השאר בספר הסאטירות הראשון.
*מתקרבת*,
אחת שיש לה 12 ספרי קישון על המדף (:.
[ליצירה]
...
חמוד מאוד הרעיון,
אבל איכשהו מתפספס קצת.
הסיפור "רץ" מידי, העלילה מתקדמת מהר ממשפט למשפט וקצת לא מאפשרת לקורא לעכל.
עוד תיאורים, או ציטוטים (במקום לכתוב "הוא אמר", תכתבי את הציטוט עצמו) היו יכולים להוסיף.
תגובות