לשרוף את האהבה
זה בלתי-אפשרי
כי האהבה בעצמה היא אש בוערת.
ולכבות אותה?
מי אני שאדבר,
אם כבר אמר החכם מכל האדם
שגם מים רבים ונהרות לא יוכלו.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- כלומר, כל החיזיון שמופיע לאורך השיר מתרחש כשהעיניים העצומות, כשלא רואים את המציאות הגלויה. והצעקה העצומה מחזירה למציאות, אולי מנתקת. יש בה סיום טוב, או שבירה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה לא בלבול. אך אי-אפשר לחיות בגישה שמקבלת בהבנה ובהשלמה את הטעויות מכיוון שהכל לטובה. זה שייך לאידיאה של הדברים, אך לא לביצועם המעשי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- דיברתי על זה ("כאן מדובר בקטנוניות נודניקית (שאולי מאפיינת את הדמות?)"). (אם הכוונה אלי) [ליצירה]
- [ליצירה] --- -------------------------------------- זה היה תסריט, תסריט חילוני, מתעלם מהדתיות, חוץ מקידוש בערב שבת, ואחר-כך מועדון, ובאיזשהו שלב שאלתי את עצמי אם אני דתי או לא, והתשובה היתה כן, ולכן, אין לתסריט הזה תוחלת. אז הוא נמחק. [ליצירה]
- [ליצירה] --- פעם ראיתי חתולה (משום מה אנחנו תמיד נוטים להתייחס אליהם בלשון נקבה) נדרסת, גוססת, מתה בייסורים כעבור כמה שניות, ונזרקת לפח, מותירה לאחריה שובל של דם, שהתייבש ונוקה למחרת. אהבתי מאוד, אבל ההשוואה הזו, בין בני-אדם רעים וחתולים תמימים, מובלעת ומינורית ככל שתהיה, צרמה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא נראה לי מתאים לכאן. זה וולגרי מדי, מצטער. [ליצירה]
- [ליצירה] --- נשק הוא תכשיט?! (חומה! פנים המומות) לפעמים הריגה זה דבר טוב, זה מה שאני טוען. וכמו שיש... אממממ... מחבט טניס למשחק טניס, כיסא לישיבה וטלוויזיה לצפות בערוץ תכלת, יש נשק שנועד להרוג את הרע. ונכון, הריגה היא לא הבסט אוף דה בסט (ובמקום אחר אני דן עם מישהו ששלום זו השאיפה שלנו, אם נתנתק לרגע מהנסיבות), ועובדה שדוד לא נבחר לבנות את בית המקדש (הרב שרלו הרחיב על זה בספר שלו על שיר השירים), אבל היא גם חלק מבניינו של עולם. וברור שלשחיטה יש הרבה סייגים, אבל היא מצווה. ועוד נחזור אליה. אולי המושכ טהור לא שייך לנשק, אבל לא בגלל שהוא נועד להרוג, אלא בגלל משמעות המילה טהור. [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט נעים לקריאה. --- [ליצירה]
- [ליצירה] -- אז מה התהליך שעובר על הדובר בשיר? הוא נע מחוסר הסכמה לתופעה להבנה שהתופעה היא אהבה, ואולי חזרה בו מעמדותיו הקודמות (ה'עדיין') מרמז על כך. ייתכן שכוונת המחבר לא היתה לדבר על הומוסקסואליות, אבל הדבר נראה באופן מאוד ברור. עכשיו, באמת יכול להיות שהיתה שם אהבה, אף-אחד לא אומר שלא - אבל זה אסור. ובתהליך הזה, שנע מחוסר הסכמה להבנה, אין שום-דבר טוב, אין שום-דבר מפרה. טעות גדולה. וילדה בין זמנים, הדחייה של ההומוסקוסאליות לא נובעת מסיבות אגואיסטיות (זה מגעיל) אלא מציווי תורני. גם שחיטה זה דבר מגעיל. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ... [ליצירה]
תגובות