אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
[ליצירה]
אהבתי את הרעיון
של המקום שבו ממשיכים כל הדברים שחדלו/נשלמו - להיות.
הזכיר לי קצת את השיר, שאיני זוכרת את שמו, המתאר ליקוט של שירים שהיו, ובסופו השורות: "ואותו שמאז נעלם ולא שב אהבנו מאלף גוון".
תגובות