[ליצירה]
משהו בין גוטמן לשאגאל, ממש ציוריות צרופה..
אהבתי את הדיוק של "השקמים מבקעות מדרכותינו" - איך העבר עכשיו מכוסה במדרכות ההווה, וצץ מתוכו כדי להזכיר את עצמו.ולא סתם צץ - מבקע; אנחנו מנסים להסתיר, לכסות, והוא עולה ופוצע מתחת לפני השטח.
[ליצירה]
.
יפהפה. אהבתי את הביטויים "להוליד את עצמי" ו"איילות". יכולת הבעה נדירה במילים.
הדימוי של הלידה בשילוב האיילה - עושה את זה.
נראה לי שבסוף חסרה לך ו' ("האפשרות הזאת").
[ליצירה]
יפה
הרגשי נחיתות שלך בקשר לשיר ממש לא במקום, הוא מאד יפה. נכון שלא לגמרי מובן, ויותר הבנתי אחרי שקראתי את ההסבר שלך... אבל זה היופי בשירים לא?!
אהבתי את התיאור של הבירור והעבודה שעוברים בספירת העומר. אגב, זו גם התשובה לתמיהה שלך - החול לא הופך לקודש פתאום, בשביל זה יש חמישים ימים! זה כל הסוד ביהדות, שיש תהליך ממושך, תהליך של בירור (מקביל לתהליך התשובה) שבו הדברים מתלבנים ומתעלים ונהיים בסופו של דבר - קודש. החיים של יהודי זה עבודה אחת גדולה, ממדרגה למדרגה. גם אדם חוטא לא נהיה בעל תשובה ברגע אחד, ויום כיפור זה לא הוקוס פוקוס נכון? אז ככה גם בתהליך הנוכחי, שמגיע מחר לסיומו בע"ה. כמו שאני מבינה את זה.
[ליצירה]
שיר חזק ומטלטל
ועם זאת, הסוגריים בסוף בלבלו אותי קצת...
אני חשבתי על האנושות בכלל ועל האדם בעולם ופתאום - נישואים... נשמח אם תבהיר קצת יותר (למרות שכשמסבירים זה מפחית מהערך, אבל...)
אני אוהבת מאד את הפירוקים של השפה שאתה עושה (כמו: לאבד את עצמי / לדעת). וגם את "נתקפד" אהבתי.
תגובות