את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
[ליצירה]
:-)
אהבתי את זה.
והדימויים קרעו אותי מצחוק ("כציפצוף הסאב-את'ה סאנס-או-מטיק"!)
אתמול בלילה ישבתי בחוץ (הייתה כזאת רוח קפואה ונהדרת, ופשוט לא יכולתי להישאר בפנים) והסתכלתי על השמיים, ופתאום גם אני קלטתי את זה - כמה שאני רחוקה ואיזה דרך עוד יש לי לעבור, וכמו שאמרת - כמעט והתייאשתי מעצמי.
אז הלכתי לכותל והתפללתי, ו... טוב - בוא נגיד שכשחזרתי כבר הייתי רחוקה מאוד מאותו יאוש :)
והמילים שלך תיארו את זה נהדר.
תגובות