[ליצירה]
הממ...
פעם ידעתי שהכל נכון. פעם ממש *ידעתי* את זה.
ואז גם לי, כמו לכולם, הגיעו הספקות.
אני חושבת שמה שבאמת מחזיק אותי עכשיו זה הזיכרון של הידיעה. זה היה כל כך מוצק פעם, שזה פשוט חייב להיות נכון, לא?
עכשיו אני כבר לא יודעת כלום.
[ליצירה]
לא
זה מאוד פשוט -
כל פעם יש קטע של "מה היינו רוצים שיקרה" ואז קטע של מה שקרה באמת. תנסה לקרוא את זה ככה ותראה שזה הגיוני לגמרי.
לא הגבתי קודם כי זה נראה לי אישי מדי - אבל אפילו אם להתייחס רק לצד האומנותי זה מהמם.
עשה לי עצוב :-(
[ליצירה]
טוב, אז ככה:
אלול - אף פעם לא אמרתי שאנשים צריכים לחשוף את עצמם לגמרי. אני חושבת שההפך הוא הנכון. ואני חושבת גם שאנשים שמכירים אותי יוכלו להעיד עלי שאני גם מיישמת את זה:] הבעיה שלי היא לא עם זה שאנשים לא מדברים, אלא שהם מדברים סתם. שהם מדברים רק את החוץ שלהם, כדי למלא את הרווחים שבין השתיקות. ואז הם כבר שוכחים איך להגיד את מה שבאמת אמיתי.
איש אחד - אתה צודק. אף אחד לא מתכוון לשקר. אבל אף אחד גם לא מנסה להגיד את האמת, וזה כמעט כמו שקר...
ועופים - אני אופטימית:] אבל צריך לכתוב כדי להוציא את מה שמציק - ואז נשאר רק הטוב בפנים... ואתה לא יודע איך צחקתי...
תגובות