בהנשא הגיגי לעבר האופק, כפרץ סער, רוח תמורות נושביה. נהרות וימים, בגאון שאונם בוקע, מעל מרחביה. שמש עתיד חדש, חשפיה מנבכיה; צפריר רענן של המחר, חולפת מעל שדות מזרע. השחר, במרום מתלקח. עם זיו הבוקר, הכל נעורה!