תגיד, זה שבאמת מספיק לי רק הפוך הזה, זה שיא הייאוש או שיא השחרור?
נגה נגה
-
לא כזה מעניין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שאלה טובה. אבל אני נוטה להסכים עם מנחם.. [ליצירה]
- [ליצירה] שיא הייאוש [ליצירה]
- [ליצירה] בעיקר שיא הנעים.. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא באמת מספיק. אולי זה שיא האשליה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם יאוש, אבל זה לא שיחרור. [ליצירה]
- [ליצירה] תלוי באורך רגליים... ל- 1.68 מ' זה בסדר..? עמוק. :) [ליצירה]
- [ליצירה] עלוב [ליצירה]
- [ליצירה] שיא השחרור היה אילו לא הזדקקת אפילו לפןך. בכל אופן כיצירה זו לא ממש הברקה, כך נראה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] מה המשפט חסר הפואנטה הזה עושה ברשימה של מומלצים? [ליצירה]
- [ליצירה] הרי בשיא הייאוש שיא השחרור אך האם בשיא השחרור עוד קיים שיא הייאוש? נדמה בעיניי, שיחד עם הייאוש נולד גם שחרורו. [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי סיפור שצריך להרגיש. נסה "אמוציונלי", או בעצם, "אימושיונאל", הרבה יותר מתגלגל. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו - שיר יפהפה שיר יפהפה, אפתח ואומר. אולי הייתי משנה משהו במבנה, לטובת סדר העונות, יתכן שהבית השני צריך לפתוח, אבל נכון הוא שאם כך יש לתת הקדמה אליו לפני שנכנסים לנפשך, לדמך ולנחיריך. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר על שמי פשוט יוצא מן הכלל. האקספוזיציה המינימליסטית של "ואני", תואמת למסר החוויתי שהשיר מנסה להעביר. השילוב בין ציטוטים השאולים מכתיבה גבוהה וכתיבה פופולרית גם הם משדרים תחכום עדין. למשל: ב"השיר הזה" בחירת המילה "הזה", המתכתבת עם הלייטמוטיב אצל נתן יונתן ז"ל, ראה "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", ומאידך הרפרור לפיקיות ואמן התמלילנית מירית שם אור יבדל"א. ואילו הייתי אחת מהצד, טובי וכל החבר'ה הטובים הייתי ממשיכה ושופכת קולמוסי אט אט עד חשיפת גאונותו של המבנה הלירי הנדיר שלפנינו, המסווה עצמו במעטפת של מעין לעג עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] סופיתי איזו הבלחה נעימה... [ליצירה]
- [ליצירה] מטפורה מתוקה - אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] מושלם כמה יופי בשיר הזה. מושלם [ליצירה]
- [ליצירה] טרה ביאן אין מה לומר היה לי ליקוי מאורות עד היום, אבל אדאג שלא לפספס יותר. מברוק. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] עניין של גורל ואצלי דווקא היה בוקר חורפי במיוחד, תחלת ינואר ולכן הוריי לא קראו נא לי בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה 16?? היא בת 13 מקסימום. התמונה טובה אבל יש לי הערה כללית, לדודי ולעוד המונים שחוזרים מהמזרח. כולם שם פתאום מתחילים להתעניין בצילום אנתרופולוגי עאלק. ולצלם ילידים, בעיקר ילדים בסביבתם הטבעית והמאוד עלובה. אני אומרת את זה גם לחברים שחזרו והראו לי תמונות. יש כאן מימד מובהק של ניצול. לילדים האלה אין יצחק קדמן. עוד הרבה הרבה לפני זה אין להם תזונה חצי ראויה. למה שתצלם אותם ככה, גם בלי לשאול רשות וגם אם הסכימו, (יש להם ברירה מול הכובש הלבן?!) חשבת להציע להם תשלום או אפילו ארוחת צהרים ברופיה וחצי עבור הפוטו-אופ? ואם כן, אז ההערה נשארת על תקן כללית בלבד. [ליצירה]
תגובות