כשצלצלת
רעד קולך
ולא ידעתי
כיצד
להשיב את רוחך
שתקנו,
אוחזי ידיים
בלב דואב
והתקרבנו פי כמה
בזכות אותו כאב...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמה מצחיק ועצוב... ממממממקקקקקקקקקקססססססססיייייייםםםםםםםם!!! [ליצירה]
- [ליצירה] הרוזן- לא ירדתי לסוף תגובתך, התואיל להסביר ולהאיר עיני? [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי משנה את הגדרת היצירה ל- "במשפט אחד"... חוצמיזה- יפפפפפפפפפפהההההההההה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, הבית הראשון, פחות זרם לי, קצת נתקע לי, והשני- יפייפה! [ליצירה]
- [ליצירה] בפיטפוטי, אם רק תאזין לו תמצא את סוד חיי - רזי נפשי ובשירך, הכנס דמותי ואם תרצה, דוממת ללא מילים תזרום שפתי [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה אבל משהו מפריע לי, המקצב לא מתאים, לדעתי, לסגנון ולתוכן, השורות קצרות מדי, קצובות מדי, ומפריעות להרגיש את הרכות של היצירה, מפריעות לזרום עם יופיה. [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי יקירי, לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...) אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום... ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח. בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)... נדבר... איה:) [ליצירה]
- [ליצירה] נעים לקריאה. נדמה לי שיש לכתוב "חלקת האלוהים הקטנה שלנו", וסליחה על הקטנוניות [ליצירה]
- [ליצירה] אממממ, תודה, אכן מרגש ואפילו קצת מביך. אני חוששת שיוחסו לי כאן תכונות לא לי, והלוואי והיו בי, אבל - תודה. יוסי יקירי, העונג כולו שלי. הכוחות נמצאים בך - הם לא באו ממני, רק צריך להדליק את האור, בחדרי הלב הנכונים.... לחיי שנה של אושר!!! איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים! כ"כ עדין , מלא, רגיש ויפה... [ליצירה]
תגובות