[ליצירה]
חיזוק
פייף, התעלת על עצמך.
תן לי לחזק את אצבעותיך מפני המשטינים חלשי הלב.
אין לי כח להכנס בפרטיה של היצירה, כי היא מדויקת וכאוטית להכעיס, עד גבול הקנאה.
יש איזו הרמוניה, אמנם הרמונית צללים, אך היא בהחלט, יחד עם השיר עצמו, תופסת אותך בקורקבן, ומושכת אותך אל תמימות ילדותית ואפלה, והכי חשוב- אינסופית.
מי יתן והנמשים לעולם לא יעזבו את פניך.
מידידך, הפחות חציל.
[ליצירה]
מכיוון שמותר לי לפרסם רק תגובות טובות, אוכל לומר שעושה רושם שאת גדולה קצת על עצמך.
(למה אני מתכוון? לא יודע, אבל זה מתאים)
"זה הכל שלי"- עדיין מהדהד.
מחכה לעוד מהחוצפה הנוקבת שכולה שלך.
ד"ש לאנטון, פיצפונת.
[ליצירה]
iou
נותרו לי רק שלושה חודשים למענה ראוי.
אעשה את המיטב.
תודה רבה, ומי יתן ותמשיך להרגיש את מגניבות החיים בכל עמוד או אבן אשר תראה, ויצאו שירי ותרגומי אצבעותיך אל כל העולם.
כיף!
[ליצירה]
צלצולי צללים
זו היתה הכוונה, לא?
קראת את 'סיפור המלחמה באחו' של וולטר וונגרין (או משהו כזה). זה הזכיר לי את הספר, אבל אם אני מגיב לך משהו שרק נזכרתי בו סימן שממש לא הבנתי מספיק את השיר.
כנ"ל לגבי ההערה שלי על המבנה המצוין שלו.
יש עוד?
[ליצירה]
מנגינה
איכשהו, חשתי בנוכחותה של מנגינת רקע, אבל היא נשמעה לי קצת מרירה...
(אולי קל לי לשמוע אותה כך)
אל יאוש,
יש לתורה חוצפא בוערת, ולבסוף גם תצא אל האור.
תגובות