.JPG)
עראי (הנסיך הקטן)
מ י ב ל א ש
-
מתוך קטסטרופה היסטורית...
משתשמש זה כבר לא בשימוש. עברתי דירה ל-
Miblasch
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מדהים,כרגיל. כמה כישרון בבן אדם אחד? [ליצירה]
- [ליצירה] חבל על התגובות שאבדו אבל הציור יפה גם בלי המחמאות. רוח סתיו, חיבוק חם, אמא אדמה, נסיך קטן אובד ישב לנוח לצד הדרך וים השיבולים שמסביב. [ליצירה]
- [ליצירה] הא, אני רואה את זה! יופי של רעיון - ההגנה שבכיפת הזכוכית ובילדון אגדה... ואולי לא רק הגנה אלא גם איום. בהחלט נותן מה לחשוב עליו, אין מה לומר. [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש לי?! איזה כבוד! אתה כתבת? [ליצירה]
- [ליצירה] הההם, בתור ציונית מושבעת, קצת קשה לי לא לפתוח את הקופסת "דברים לא יפים שיש לחשוב טוב טוב לפני שאומרים אותם". העולם מחולק לקבוצות. זו מציאות. מאוד נחמד היה לגור בגן עדן. מה לעשות, אכלו מהעץ. אפשר להעביר את הנצח בלשיר שירי געגועים לגן, וכמה שצריכים להתנהג כאילו ששום דבר לא השתנה, והנחלים עדיין זורמים עם יין, והץ פרי נותן פרי... הברירה הטבעית האבולוציונית כבר תדאג לאנשים האלה.... לפני שישים שנה היו כמה חברה באירופה שחשבו שאם הם ממש יתעלמו מההבדלים בינם לבין השאר, הם ייעלמו. (עיין ערך "מה קרה להם בטרבלינקה"). הציונות, אותה בגברת שאתה טוען שצריכה שתנוצח, זה אותם האנשים שהחליטו להתמודד עם המציאות הקשה, וסופסוף לפעול בכיוון מעשי. ע"י כיבוש. ע"י מלחמות. כן. אחרת היינו עדיין מנסים לשכנע יפה את עבדל יאסר אל חוסייני, במכתבים מתחננים, כמה שכדאי וזה בעצם רק פאייר, שנקבל כמה חלקות אדמה כאן. כשמנסים לעשות הסכם שלום, דואגים שיהיה מספיק נשקים כדי להוצי אותו אל הפועל. "אוטופיה" זו תאוריה מאוד יפה. אבל מעשית, כללי האבולוציה עדיין תקפים. אחוות עמים תושג בדרכים שלא דורשות שמשהו, מישהו, או אפילו רעיון - ינוצח. [ליצירה]
- [ליצירה] א', יש יותר גדולים. ב', בדיוק נגד המוסכמות האלה יצאתי בציור זה. השם רק בא להביא טוויסט קטן. אבל סחטיין על ההשקעה. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] הכי הצחיק אותי דווקא הפרט בקטן של המוזיקה המתנגנת בפסנטר "טו מדרה קואנדו טה פריו"... דווקא את זה?!?!? אני מבינה שיש לך שריטות בנושא הלדינו... ואגב, למי שזה מעניין אותו, המשפט הארוך "אוי נו טיינן וורגואנסה, לאס טטס לאס טיינה אחוארה, אנטס סה מטייאן בומבאס אן לוס סוטיינס אי אגורה? נו קידו לוגאר, אח אח אנדה אסטאן לאס דאמאס קון אל קוקו אי אל סראפאן" זה "אוי, אין לך בושה, ..(מצונזר : ).., איפה הבחורות ההן עם הקוקו והסרפאן" סחטיין על הספרדית שלך! [ליצירה]
- [ליצירה] אני מאוד אוהבת את היצירות ש"מחדשות" קטעי תנ"ך. סחטיין על הרעיון! נראה לי שאם היית מוסיף קצת יותר פיסקאות זה היה תורם לאסטטיקת היצירה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפהפה. ממש. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ממש, ציירתי את שניהם בתקופות מאוד שונות בחיים שלי... כל אחד עם משמעות שונה... אבל נחמד שאתה מקשר בין יצירות... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי!!! זה כ"כ מלא באור! בעצם, זה יותר מושך אותי לכיוון השתקפויות זהב... ירושלים... [ליצירה]
תגובות