אומנת ליבי את, כלת מבטחים,
מכאוב בסוגר של ורדים את נעלת.
לחופי אהבה נדדו סירותייך,
ירדו מלחים, וכבשו ארצותיי.
הנסיך הקטן
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוריה יא מדהים, איזו יכולת ביטוי לתמצת את כאב הפרידה. "כלת מבטחים" - מלבד נועם הרעיון, אפשר לקרא זאת גם כסיום, שהיא כִּלתה להיות מבטחים, כנאמר בסוף. ואולי, אולי עוד תשוט אליך במפרש געגועים... וכעת ציפורי השחר רוננות ליום חדש, שינעם לך ברוך כּנרת~~ [ליצירה]
- [ליצירה] באמת שיר חזק אם דימויים חזקים , פשוט מקסים ונהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. יצירת אומנות. יפהיפה.. כואב, אבל מקסים. הרבה אור אורי. [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! לקרוא שוב ושוב (-: [ליצירה]
- [ליצירה] מ-ק-ס-י-ם-!ממש הרגשתי את הילדותיות המתוקה הזאת בשירך!אחחח אין כמו ילדים כשהם קטנים...הלוואי וכולנו היינו תמימים כמוהם לעולם...=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] איך אפשר לשכוח כזה דבר תגידי?!מקסיים! "השחפים יקרעו את הרקיע..." תיאור מדהים! יום אחד כשאשכב במיטה ואכבה את ליבי,אזכר בשירך ואדליקו מחדש...=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון לגבי הרבה דברים...גם לגבי הקב"ה!ובמיוחד לגביו...ואפשר ליחס זאת גם לאהוב קרוב...אני כל כך מזדהה עם הקטע... תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אויש...=\ זה עצוב...כשהעצב מקדים אותך לכל מקום אליו תגיע-אתה לא תגיע רחוק...לפעמים צריך כמו "לתחמן" את העצב הזה..וככה לשכוח ממנו לעולם..ותתני לו לצאת רק כשצריך..כי עולם ללא עצב הוא לא עולם וכמו כן על החיים...תנסי לחייך למרות הכל..חיוך עצוב הוא הדבר הכי הכי נוגה בעיניי...ואחרי שנותנים את החיוך היחיד הזה,מתמכרים אליו ולא נותנים לא לעזוב אותך...=] שיהיה רק טוב והכי חשוב שמח!:-) תודה לך...! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר... תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה... הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא... והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם... תודה לך יולי! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן,מצטרף לקודמיי,נורא... הרגש שאת מבטאת כל כך היטב,גורם ללב לרטוט מבכי... מותר ורצוי לבכות!!לא צריך לפחוד מן הרגש הזה... כואב עד מוות... תודה לך...! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה..=] אני לא יודע אם אתה יודע,אבל כבר כמה חודשים שאין מגיב על היצירות שלי...אני חושש שאולי מחרימים אותי??:P ולתגובתך,כשכותבים על אדם אהוב,כיף לכתוב אופטימי..:) שוב תודה,ויומצויין! [ליצירה]
- [ליצירה] יואו אני כל כך מבין איך זה להיות נשכח...=\ לא נעים...תיארת הכל כל כך יפה!!! ממש אהבתי...תודה לך! ואני מקווה שאותך לא ישכחו לעולם! [ליצירה]
- [ליצירה] הפחד של אי הידיעה הוא גדול כל כך..אני ממש מזדהה עם השיר..בלי לדעת מה יהיה הצעד הבא,בלי לדעת מה יקרה עוד דקה.עוד שניה. כל שנשאר הוא לקוות לטוב,שיבוא..בטוח! יהיה טוב..=] תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] וואווו!!!יפהיפה!!העלית בי כמה חיוכים טובים,שבהחלט היו חסרים לי..עיגולים עיגולים,חיוכים חיוכים,הכל בחינם,ומספיק לכוווווולם! הלוואי שכולנו נחייך כל היום ולא נאבד את העיגול שלנו בלב ים סוער..וגם אם כן,שנמצא אותו תמיד תמיד מהר! תודה ענקית לך!=] [ליצירה]
תגובות