אהוב אותי
כמיים צוננים בימי-שרב
אהוב אותי
כקרן-שמש ביום סגריר
אהוב אותי
כי אף-אחד לא.
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פשוט ויפה פשוט ויפה [ליצירה]
- [ליצירה] במילים בודדות אמרת הכל "ואף אחד לא" כמה כאב במשפט הזה... עדינה [ליצירה]
- [ליצירה] ------ נוגע ללב! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר קצר ויפה. בשתי התקבולות הראשונות דמויים יפים ואופטימים ,אך הסיפא עצוב ונוגע ללב. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר ויפה שיר קצר ומביע הכל [ליצירה]
- [ליצירה] הה, יש בזה משהו... לא הייתי קורא לזה נונסנס, בהחלט לא נונסנס... משל נוקב על החברה האנושית ה"מרובעת"... [ליצירה]
- [ליצירה] פחחחח... הצחקתני קשות..! :-O, :-) קבל צל"ש, ממני, נודד אחר... [ליצירה]
- [ליצירה] לרסיס ולממזי לא התכוונתי "לדכא" את סגנונו של ירושלמי, אלא לומר לו, שבאתר זה, על כל קוראיו- הוא לא ימצא הד רב לדבריו או לרעיונותיו. זהו. ובעניין "סגנונו": על-כך כבר הערתי פה ושם לגבי שירים אחרים פרי-עטו, וגם אחרים הצטרפו למלאכה (אציין לשבח את 'מביט מהצד' במיוחד!). ה'סגנון' הזה של ירושלמי מזכיר לי קורס באוניברסיטה שהשתתפתי בו לפני כמה שנים. שמו של הקורס: "המשוררים העבריים האקספרסיוניסטיים משנות ה-30 ועד ה-50". למדנו שם בין השאר על אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי ויצחק למדן. אלה המשוררים האקספרסיוניסטים המובהקים בספרותנו. עליי לציין, שסגנונו של מר ירושלמי מזכיר לי מ-א-ו-ד את סגנונו של שלונסקי, שגם הוא, כידוע- היה סוציאליסט נלהב (אם כי לא קומוניסט). אך יחד עם זאת- מורגש בעליל שכתיבתו של מר ירושלמי הינה בגדר ח-י-ק-ו-י ע-ל-ו-ב ב-י-ו-ת-ר לדרך כתיבתו של שלונסקי. האחרון, כתב אומנם על אירועים אקטואליים בחייו, אך שירתו ממש 'נוסקת' מעל-פני ה'כאן' וה'עכשיו'. מה שאי-אפשר לומר על שירתו של ירושלמי... אז בבקשה, בפעם הבאה שתמצאו אותי 'קוטל' דרך כתיבה של מישהו/הי, דעו לכם, כי אין זה נעשה מתוך רוע-לב או מניעים צרים... פשוט- צר לי על אותו כותב!!! ו...נכון, גם יצירותיי שלי אינן חפות מפגמים, אבל אני מראש, שלא כמו הנ"ל, אינני רואה את עצמי כמשורר דגול או כ'נושא את דגל המהפיכה'! טוב, דיברתי מספיק להפעם... [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת... ואולי שירו של יהודה עמיחי "אל מלא רחמים" ('אלמלא היה האל מלא ברחמים' וכו'...) היה ברקע הדברים? אם-כן, אז האבסורד ממש מובן... [ליצירה]
- [ליצירה] עתה, לאחר ה'מסרישי' שבו חשפת את זהותך לפניי- אני ממש מ-ע-ר-י-ץ אותך, ואת שירתך. יש עליך, אחי! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך, 'עונותיים', מה הייתי עושה בלעדיך..? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, לבכות כל שיר כזה עושה לי צביטה בלב. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, כמה שהייתי רוצה לפעמים להיות אירי שכזה! [ליצירה]
- [ליצירה] הרהורים באספמיא הלכתי על אספלט, הלכתי על מלט, ותמיד היתה לי תחושה קלוקלת. הלכתי על עפר, הלכתי על בטון, ותמיד היתה לי הרגשה של שיגרון. הלכתי על חבל, הלכתי על חימר, ותמיד היה לי רע ומר. לא סתם... ש-לי יהיה רע ומר?! השיר נפלא, אהבתי. החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] הה, נחמד ביותר! ולמי שעדיין אינו קולט: הספר "נועם אלימלך" הינו ספר המחשבה המקיף ביותר (אולי אפילו... היחיד?) שנכתב ע"י רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעש"ט זצ"ל. ובעניין שינוי הסגנונות: חבר'ה, אתם עדיין לא קולטים? בשעה שהדובר בסיפור בא להביע (ואף לצטט) את דברי אישתו, הוא משתמש בלשון יותר פרוזאית, יותר יומיומית, לציין שהיא (כביכול)- יותר 'קרובה לקרקע', יותר מציאותית ממנו. מה פה לא מובן? [ליצירה]
תגובות