צריכים היינו לבכות
היום ראיתי
שיֶיֶרת-ילדים בקיטנה של קיץ
ארוכה ארוכה...
ונער אחד נוהג בם
תלבושת אחידה להם
ואותו הילקוט על גב כולם
וכשהמבוגרים עוברי הדרך
הביטו בהם וחייכו
לנגד התום
כשהם חייכו אני
חשבתי לעצמי
שצריכים היינו לבכות.
זר בתוכם
-
להם לבדם, נתנה הארץ; ולא-עבר זר בתוכם.(איוב טו יט),
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מאד אהבתי ולנושא אלומותיו, הבכי הוא מגעגוע לתום הזה שאבד לנו! [ליצירה]
- [ליצירה] ... וואי. מקבץ יצירות טובות לפני שבת. איזה כיף. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] צריכים היו לבכות אז בכיתי. שלוש פעמים קראתי את השיר. שלוש פעמים הבנתי קצת אחרת. האחרונה - עם הדגש מול תום שנשכח - הביאה את הדמעות. שיר מצוין. מחלחל בעדינות. [ליצירה]
- [ליצירה] מענין אותי איך ניתן להבין אחרת, אני לא מצליח. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] רק רציתי שתדע שבטירוף היומיומי והלחץ לקראת --- הרבה דברים שיש לי לעשות. אני כאן ואני קוראת ורואה את היצירות שלך. והן נהדרות בעיני. אחת-אחת... סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- חיוך מול תום שנשכח מילים חזקות!!! אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ונוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ברור על מה ולמה, לבכות.. אבל השיר יפה כפי שהוא גם אם הוא עומד בסתירה מסויימת להיגיון שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] נונסנס? הלואי. [ליצירה]
- [ליצירה] הצרה היא האיים המלאכותיים, אלה שהם מלכי הנהר לדעת הרוב. נמאסתם כבר [ליצירה]
- [ליצירה] "...והיה הולך זמן רב. אחר כך ראה מבצר (שקורין 'שלאס')..והמבצר היה נאה ומתוקן ומסודר מאוד...ובא לפלטין אחד...והיה שם נאה ויפה מאוד...וראה שם מעדנים ומאכלים טובים...והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה... אחר כך הציצה המלכה וראתה אחד ששוכב בזוית והכירה אותו. ועמדה מכסאה והלכה לשם ונגעה בו ושאלה אותו: אתה מכיר אותי. והשיב לה: הן, אני מכיר אותך, את היא הבת מלך שנאבדה. ושאלה אותה האיך באת לכאן? והשיבה: באשר שאבי המלך נזרק מפיו הדיבור הנ"ל. וכאן המקום הזה ל א ט ו ב." (מעשה מאבדת בת מלך, ספורי מעשיות משנים קדמוניות, ר' נחמן מברסלב) [ליצירה]
- [ליצירה] "שימו לב אל הנשמה לשם שבו ואחלמה אורה כאור החמה שבעתיים כאור הבוקר..." [ליצירה]
- [ליצירה] מקורי בטירוף. הקישור המהמם להלכה... פגזי להחריד ומעורר השתאות (מילים קיצוניות כאלו..) ***** [ליצירה]
- [ליצירה] תשמע. הפגנת פה יכולת מצויינת לתאר תחושות רגשות ומצבים מורכבים בעוצמה וברגישות רבה. משפטים כמו: "בשנים האחרונות גיליתי שאני נוטה יותר ויותר לשבת באפלה, כי בחושך אני לא רואה כמה שאת לא נמצאת איתי. פיתחתי גם חיבה לחדרים קטנים. בצמצום הזה, יש סביבי פחות חלל שאת אינך בו." "טורפת הנייר" או "בעוד שתי דקות אקום, במפתח אחד אפתח את הדלת ובמפתח שני אנעל את פני" ועוד, הם פנינים של ממש. אבל לדעתי יש פה בעיה והיא, שבדיוק כמו ב'סיגליות' התסריט הוא לגמרי לא אמיתי. בעצם זה מה שקורין בלעז גימיק, זה סיפור דמיוני לחלוטין שלא היה ולא נברא, שהרי לא במשוגעים עסקינן. כמובן שהבעיה שהוא מסתובב סביבה היא אמיתית, אבל התבנית עצמה דמיונית. אפשר לומר שזו פרסומת למוצר שנקרא: "שמר את אהבתך". לכן לדעתי האישית אם היית לוקח את הרגישות הזאת ויוצר איתה משהו אמיתי באמת, ללא הצורך הזה להביא לאבסורד, זה היה נפלא. מקווה שאני מובן, זר [ליצירה]
- [ליצירה] חי נפשי שהשיר הנדיר הזה ראוי לתגובות. (חתלתול, היית שם בגשמיות ממש? ברמ"ח ושס"ה? (או כמה שיש לחתולים?) [ליצירה]
- [ליצירה] כבר שנה? לא הרגשנו כמעט. [ליצירה]
- [ליצירה] צריך להבין שיחד עם הטוטאליות של התביעה לקונסיסטנטיות, מוצדקת ככל שתהיה, אין כל מניעה שהיא לחריגה א-פורמלית בתוך מעגל הקסמים הזה עצמו, תוך כדי, ואני מדגיש תוך כדי, ציות עקרוני ומוחלט כאחד למעטפת החוק הכללית, ללא כחל ושרק. תהיה זו יומרה בלתי נסלחת לטעון כי אמפירית חריגה מעין זו יכולה בכלל לשאת בתואר המפוקפק (על כל פנים לענייננו) "חריגה", בעוד המגדיר עצמו, הוי אומר הצופה, לשון אחר- האדם, איננו מסוגל לצקת תוכן של ממש לקביעה השרירותית הזו עצמה (גם אם לעולם לא יודה בכך). כמעט הייתי אומר שזו דוגמה מעניינת ללא יותר מדמגוגיה בכסות מדעית כביכול. מקוה מאוד שהבהרתי את עצמי [ליצירה]
- [ליצירה] לכאורה מדובר כאן במישהו שנמא תמיד בצל של אחרים. אולי אפילו אדם חריג בחברה. לפעמים כשמתמזל מזלו הוא מקבל מן החברה שמץ של הכרה בזכות קיומו. ברמה מסויימת זה קיים כמובן בכל אחד. [ליצירה]
תגובות