אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אִם כָּל הָאֲנָשִׁים
בְּכָל הַזְּמַנִּים,
אֲבָל בָּטוּחַ
שֶׁחֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים
שָׁלֹש פְּעָמִים בְּיוֹם
רוֹצִים דָּבָר אֶחָד:
לְהַקְדִּישׁ וּלְהַעֲרִיץ אוֹתְךָ
יאיר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... בקריאה ראשונה הבנתי משהו אחד, בקריאה שניה משהו אחר.. מממ.. |מהורהרת| [ליצירה]
- [ליצירה] אמממ אין לי מה להגיד , אבל אני כבר רגיל להגיב ליצירות שלך , אז .... [ליצירה]
- [ליצירה] לא נראה לי .. לא כולם זה בטוח אבל אם כבר אז חסרה המילה לפחות שלוש... [ליצירה]
- [ליצירה] . הרהור שכזה,יפה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה ומבין חבל שלפעמים דוקא בקדושה, הירהור שכזה לא עולה לנו. אבל יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] חזן, תתן לפרטים הטכניים להפריע לך, למה לא. יפה, נעל. מאוד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכון, אם-כי... 'קדושה' בימות השבוע- בד"כ נאמרת פעמיים ביום, ולא שלוש, אבל... נחמד..! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! הלואי שנחוש ככה באמת בכל פעם שאנו אומרים את זה, ולא רק מהשפה ולחוץ... [ליצירה]
- [ליצירה] לרונית, הדרך הכי טובה לדעתי להחיות את מה שנשאר מהם, היא לקרוא וללמוד על החיים שלהם (כי מתמקדים הרבה באיך הם מתו - שזה חשוב, ללא ספק - ושוכחים איך הם חיו) וכך להתחבר אל הנפשות שהיו. [ליצירה]
- [ליצירה] . יקר ונשגב! רוצו לקרוא! [ליצירה]
- [ליצירה] עורר בי מחשבות לשעה קלה. יש לך ראייה חדה, מבריקה. [ליצירה]
- [ליצירה] מסובך, מבלבל, מאתגר. קשה לי עם הניגוד שבין המלים הגבוהות שבשני הבתים הראשונים לעומת הלשון הסלנגית שבבית האחרון (לא, לא פספסתי את הכפלשון). ובכלל קשה לי עם החלפת המלה "שפחה" ב"אמה" (וכפי שציינתי, אני מודע לדו משמעות), כאשר בתנ"ך שתי אלו כל כך שונות זו מרעותה - הראשונה קניין עולם (כנענית) חסרת אישיות, והשנייה ילדה משרתת, שעם היבגרה משודרגת לאשה או משתחררת. ממש טיפוסים שונים. ומשתי הסיבות הללו השיר ממש נקרע בעיניי לשניים - בין שני הבתים הראשונים לבית החותם. [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי זה מבטך שמניע אותי סחור סחור ללא מנוחה ללא יעד ללא כיוון אולי אם היית מדירה את עינייך הייתי מתחיל לחיות לעצמי אוסף את שניותיי, דקותיי, שעותיי ומאבד את הצפון בבית שען... [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך פשוט ונוגע ללב. לו רק אפשר היה להזרים לנמעני המכתבים שלך ב"צורה" אם לא את תוכנם, לפחות את האהבה הגדושה השוקעת בהם... [ליצירה]
- [ליצירה] חוץ מהשורה האחרונה, שכבר דובר בה, אני בעוניי לא מבין את חיתוך השורות בראש השיר. לא שאני לא כותב לפעמים בשורות קטועות שכאלה אבל בעיניי הקטיעה אמורה לשרת איזשהו ערך שירי כלשהו ואני לא מצליח לעמוד על טיבו פה. וחוץ מזה רציתי לכתוב שזאת גם ארץ ישראל שלי ואני מתגעגע לתקופה שזו הייתה גם ארץ ישראל של כולם. [ליצירה]
- [ליצירה] מאורה זה נהדר. עוד הזדמנות להלל את הסוכן האישי שבלעדיו לא הייתי מוצא את זה. וואווו... כמה הייתי רוצה לקבל חיבוק... עכשיו... וכמה שזה רחוק... אוף... עשית לי געגועים והמיית לב מטורפת. ללא ספק, ייכנס בצהלה לאהודות. כי אין אין עלייך מת עלייך, את הגדולה מכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] אוווף! כיוצר יש לך כאלה כוחות - אתה בורא סיפור... אחרי שהבאת את הגיבורים למצב של מודעות עצמית גבוהה, והגיבור לפחות חשב על בכי - - - לא יכולת לחבר אותם? לפחות לעוד פגישה? חצי פגישה? שליש? רבע? אווף! באמא שלי, רציתי הפי אנד... [ליצירה]
- [ליצירה] צריך להגיד: את כותבת מליגה אחרת ממש. כל מלה בשיר הזה מדיפה את ריחה המיוחד - אני מריח פה את ריח הרימונים והתפוזים ממש חזק, וגם את ריח העזים, ומרוב שהדימיון משתלט אני שומע את תל אביב הסואנת והשורקת (כבר בית הראשון, שעודה חוף וחול ושקמים). השיר הזה מטלטל. במיוחד "אני תועה בירושלים אתה בדרכים אל אלוהיך". אוהד מאוד. [ליצירה]
תגובות