ובאותו רגע, כשהכל נראה כל כך נורא,
פתאום תפשתי שזה לא יכול להיות,
הרי לא בשביל זה נוצרו חלומות.
ואז הבנתי שזו בסך הכל מציאות,
וכשהלילה שוב יפציע היא תיגוז,
ואני אעצום עיניים לתוך חלום אמיתי ומואר.
גברת, קיבלת אישור אם לזה את מחכה.
אהבתי מאד את התחכום. יש בו מן האמת העמוקה שהרבה מאתנו חושבים אך לא מעיזים לומר במילים ואת ניסחת את זה בצורה יפיפיה.
עכשיו קבלי גם ח'ח'.
רוצה להפנות לשיר הנשכח הזה, שהוא שיר מדהים בעיני.השינוי המקורי הזה בנקודת המבט - מה אמיתי ומה לא. מי אמר שהמציאות החיצונית אמיתית יותר מהפנימית? ואולי החלום מבטא משהו "אמיתי" יותר, שלא מצליח להתבטא במציאות של "עולם השקר" הזה?
[ליצירה]
יש א'
גברת, קיבלת אישור אם לזה את מחכה.
אהבתי מאד את התחכום. יש בו מן האמת העמוקה שהרבה מאתנו חושבים אך לא מעיזים לומר במילים ואת ניסחת את זה בצורה יפיפיה.
עכשיו קבלי גם ח'ח'.
[ליצירה]
לעופים
לעופים -
בעיקרון, אתה צודק. אני מסכים כמעט עם כל מילה.
אני לא חושב שהשיר הזה מפאר ומרומם, גם אם הוא לא ממש מביע ביקורת. ניסיתי לקחת תמונה שקיימת או לא קיימת במציאות, ולהציג אותה בפניכם. עיקר האפקט של השיר הוא בעיניי - כפי שביטאתי בכותרת שנתתי לו - יצירת הניגוד בין התוכן הזוועתי לבין המשקל הילדותי-משהו, המתרונן. ניגודים כאלו מעוררים בי מחשבות, תשומת לב הן לצורה והן לתוכן.
הניגוד המזעזע הזה בעצם מקיף אותנו כל הזמן. למשל כאשר הטלוויזיה סוחרת במוות: היא מציגה בפנינו מהדורת חדשות מדממת במיוחד, שנקטעת באמצעה במקבץ פרסומות. ואחר כך באים במאים, לוקחים תערובות של רצח ואימה ורוקחים מהן להיט קולנועי שובר קופות. השיר דנן מנסה לרקוע על המסך הקצנה של ההתנהגות הזו. הנה, ניקח אירוע סופר-טראגי ונעשה ממנו מחזמר. למה לא.
[ליצירה]
אחחח
אם מישהו עוד לא קרא את הקטע הזה, זה הזמן.
[ליצירה]
[ליצירה]
לחזן הנודד:
אני מסכים איתך שמבחינה הלכתית אין כל מקום לצעד כזה. ומכאן צומחת השאלה: האם כותב אמור להזדהות עם הדמויות שהוא יוצר, או שמא הוא רשאי לבוז להן, לכולן?
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
למרק, ולכולם
את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו?
ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות!
התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם.
ושוב סליחה
[ליצירה]
בלי שום כוונה ללגלג, זה הזכיר לי שיר שהופיע פעם במדור סאטירי:
אני אמן השכנוע העצמי
אני אמן השכנוע העצמי
אני אמן השכנוע העצמי
וכו'
אז שיהיה לך בהצלחה! אני יודע שאת זקוקה לה!
תגובות