את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
[ליצירה]
"מניפולציות רגשיות – נעים מאוד! אני כותב, זאת המטרה שלי.
לגרום לכם לצחוק, לבכות, להתרגש, להכניס לכם אגרוף בבטן, העיקר
שלא תישארו אדישים, שתצטרכו לקרוא את הסיפור שוב, שתחשבו עליו
כשאתם הולכים לישון."
מניפולציה רגשית לא אמורה להרגיש לקורא כמו מניפולציה רגשית. "המטרה שלך ככותב", היא לכתוב את המניפולציה כך שאני לא ארגיש בזה. זאת הבעיה שלי.
[ליצירה]
הררית,
את צודקת במאה אחוז. אבל אני יכולה גם להגיד לך למה כל כך התקוממתי - בגלל שאני מכירה את המצב הזה בעצמי, ובגלל שאני לא רוצה להגיע אליו שוב. זאת הייתה אמירה כדי להזכיר לעצמי. אזהרה כזאת.
אולי פשוט לא הייתי צריכה לעשות את זה על גבי היצירה שלך. אני מצטערת.
[ליצירה]
אני, במפתיע, לחלוטין עם הטרמפיסט.
כל דבר הוא געגוע לגשם.
כל נשימה, כל קרן שמש, כל רסיס חלום.
אפילו החיים עצמם.
מתגעגעת...
(בואי לשבת, טוב? אני אהיה נחמדה.)
[ליצירה]
סתם כותרת
לא רק שאתה צודק - גם אמרת את זה בצורה כל-כך יפה! פשוט יפהפה!
אבל זה מזכיר לי משהו...
הממ...
משהו תנכ"י כזה...
שמות י"ח אומר לך משהו?
(זה בוחן פתע בתנ"ך)
תגובות