'עברית מדוברת'
----------------
בנמל-תעופה הומה ושוקק חיים
(ומופלא: הוא אפילו איננו 'שלנו')
שומע אנוכי 'עברית מדוברת'
בפי מליוני נוכרים...
...כנראה שאינם כה שונים (בהרבה)
מעימנו...
[ליצירה]
כנראה ש-
באמת לא הבנתי... לאחר שראיתי את התגובות האחרות, ובמיוחד את זו של נפש ממללא עצמו, הבנתי ש"נפלתי בפח"... אך שוב, אין זה עומד בסתירה לטענתי: ההומוסקסואליות היא נושא כאוב, וצריך לתת עליה את כל תשומת-הלב, גם אם רוב-רובו של הציבור הדתי- אינו כזה. שוב שבוע-טוב לכם, הראל.
[ליצירה]
אני מצאתיו בספר
"שירי זלדה" שיצא לאור לאחר מותה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, כמובן). אם מדברים על 'שירה רליגיוזית', או, ביתר-ספציפיות: 'שירה אמונית-יהודית' בדורות האחרונים, היא לדעתי ה-משוררת (בה"א הידיעה), אם וסוללת-דרך לכל המשוררים ה'אמוניים' הבאים אחריה (קפלון, קוסמן, איזקסון, רבקה מרים, וכו' וכו' וכו'...)
[ליצירה]
איי... "חג הביכורים"...
אורי, אתה גדול!.. "חג ה'ביכורים'"..! לדעתי הענייה, 'מילולית' יכולה לרקוד בשני אתרים (אויש, מה זה! איזו פליטת-פה אומללה!) סליחה... 'בשתי חתונות' (אה, איך אני? זה גם מתקשר לסיפור...) ב'מכה אחת'..! ולגבי הסיפור עצמו... אח... נהנתי מכל רגע!
[ליצירה]
כן, באמת כמה מוזר
שאנחנו זוכרים היטב ימים שאנשים מפורסמים מתו, או שמאורעות גדולים קרו: "איפה היית כש..... מת?" "איפה היית כש.... קרה?" אכן, תופעה מפליאה!
[ליצירה]
גמני
אהבתי. אכן, כל אחד והמוסיקה החביבה עליו, אין עוררין על-כך... אגב, ה"פה" (שבכותרת-היצירה)- יכול להקרא גם בקמץ, אבל גם- בסגול... יומנעים לך, החזן.
תגובות