ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
וואו, הדימויים כאן ממש יפים
זה שיר ממש יפה, איך העברת את הכל לדימוי של בית.
עם הקירות וזה.
לדעתי, בפורום זה לא ככה כי הכל הולך אחרת
(דעות ואח"כ אנשים, ומטרת הפורום שבו אני משתתף הוא לא היכרות אלא הפריה הדדית בדעות שונות והתקדמות אישית וקבוצתית)
טוב, זה פשוט יפה.
לילה טוב!
[ליצירה]
---
לי יש בעיה עם הכינוי הזה, כיוון שהוא נובע מזלול חרדי בתנועה שדי מייצגת את התחלת התפתחותנו כחברה. גם עם המילה 'דוס' יש לי בעיה.
כיום הכוונה במילה מיזרוחניק היא לחפיפניק, ואני לא רוצה להביא דוגמאות למה זה חפיפניק.
בכל מקרה, בלי להיכנס לדיון (ובעיניי דווא מאוד מוצא חן שלאחרונה מתפתחים דיונים על יצירות ועל הערכים המובאים בהן), מאוד אהבתי את הקטע.
אבל בתמימות של הילד חסר משהו מהותי, חסרה ההבנה, ההפנמה.
הסינתזה בין האינטלקט של המבוגר לעשייה התמימה של הילד, היא הפיתרון, לענ"ד.
:)
[ליצירה]
[ליצירה]
---
כלומר,
כל החיזיון שמופיע לאורך השיר מתרחש כשהעיניים העצומות, כשלא רואים את המציאות הגלויה.
והצעקה העצומה מחזירה למציאות, אולי מנתקת.
יש בה סיום טוב, או שבירה?
תגובות