[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
אם אשכחך ירושלים
המפגש הראשון שלנו בשיר של הדס, עם "עלייתנו" לפוסט-ירושלים שלה, הוא עם המילה "פסולת". זה משקף לדעתי את תוכן כל השיר. נראה לי שהפסולת "סודקת" את הרחובות, כיוון שאין אלה סתם רחובות, אלא *רחובות ירודשלים*, מהם היינו מצפים להיות כליל השחמות והיופי. כל השיר הוא על הסדק הזה, לפי המעט שהבנתי. העליבות, הפסולת, ההתפוררות, ה"קולות הגרוניים" (השכונות הערביות של ירושלים?) חתולי הרחוב וכו'. לא לזה אנו כמהים כשאנחנו מתפללים על ירושלים. ירושלים היא מושג, סמל, מושא לכמיהה של דורות על דורות, והדס מציגה, כך נראה לי, את החלום מול שברו העכשוי.
תסתכלו גם על הכותרות של החלקי השיר - מה יש לנו במקום עליה לרגל, במקום ניסוך המים. (אני לא יודעת מה זה "זימון", אך מניחה שזה גם קשור לעבודת המקדש באופן כלשהו). ולכן "...לשמך/ הכמו-מובס כמו-דהוי". עצוב.
[ליצירה]
האמת היא שהיתה המון נאיביות בסיסמא הזאת ובפניה אל "הלב היהודי". על אותו בסיס אפשר לפתוח כח עיתון יומי ולהדביק לידיעות כותרות: "יהודי לא שודד מיהודי", "יהודי לא דוקר יהודי", יהודי לר רוצח יהודי", יהודי לא אונס יהודי(ה)" וכן הלאה.
[ליצירה]
אם כבר, אז
האמת, שבסדרה המצויירת מר פלפל הוא האדם הרציני, השקול, המבוגר והיבש, שלא מסוגל להבין את העולם הקסום רווי הדמיון וההרפתקה של גב' פלפלת! מר פלפל הוא פשוט בוק מושלם, לכן"הנה מר פלפל, רק הוא לא ידע (לא! ת-דדה) את סוד הקסם - כפית הקסמים הקטנה!!
[ליצירה]
זה חמוד מאוד. אבל לדעתי היה יותר מאתגר לכתוב משהו שלוקח עובדה *אמיתית* כלשהי, ומציג את זה מנק' מבט כל כך מפתיעה שאתה לא קולט שמדובר בעובדה הידועה הזאת. (מאשר להמציא איזה נתון לא הגיוני ולכתוב עליו סיפור שחוגג על אי ההגיון שלו)
[ליצירה]
אני חייבת להתייחס לשיר הזה, שכבר מזמן מזמן נמצא אצלי ב"אהודות", ועוד יותר מזה נמצא אצלי בלב, ומדי פעם אני חוזרת לקרוא ולהתבונן בו.
פעם ראיתי בערוץ דיסקוורי תוכנית על ניסויים בחלל. כשחשפו צמח לתנאים של חוסר גרוויטציה, הוא פשוט התחיל "להשתגע": הוא שלח שורשים לכל כיוון, כולו הפך שורשים-שורשים, בתקווה שאולי אחד מהכיוונים במקרה יהיה "למטה", ואולי במקרה תהיה שם איזו אדמה שתקלוט אותו... זה מפחיד אותי לחשוב על זה."כשהיד המגששת בעיוורון מוצאת חלל ריק מקיום".
לבד את כל המרחק הזה.