[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
שמתי לב
שככל שהסדרה מתקדמת החפץ ה"נאחז" קטן יותר (בתמונה הראשונה זה נראה כמו כד, בתמונה השניה גולות קטנות, חלקים, שברים. בתמונה הזאת יש רק גולה אחת. מעניין אם ב"אחיזה 4" תהיה יד פתוחה
[ליצירה]
יש כאן הרבה פחד ומצוקה, נראה לי. הפנים האלה הן פליטות ששילמו את מחיר ההעזה. החלק המואר קרוע, החלק השלם חוסה בעלטה. וגם כך אינו מוגן - הדמות כולה מאוזנת בקושי על הקצה ויכולה בקלות להחליק למטה...
[ליצירה]
כתיבה מאוד מעניינת. אהבתי את ההומור הדק השזור בסיפור. לא כ"כ הצלחתי להבין את האזכורים בקשר ליום הכיפורים (מחוללת בכרם ביום הכפורים, שעירים לה'-לעזאזל, נעילת שערים, דין). מה המשמעות של זה? הרי יום הכיפורים הוא יום של כפרה וסליחה הטהרות ודבקות מחודשת בה'. לא יום של דין מחמיר חסר פשרות, גורל חרוץ מראש וכו' כמו בסיפור. ואולי זה העניין?
וגםבחירת השם יצחק מעניינת - הבן הסורר-ומורה נעקד, בעצם. - ע"י מי? ע"י הנביא שחרץ את גורלו מראש? ע" האב שסירב להקשיב לנביא ונשא "אשת יפת תואר"?
(האמת שגם זה לא כ"כ ברור - לא היתה כאן שום מלחמה, ולחולל בכרמים בלבן זה מה שבנות ישראל הצנועות והכשרות היו עושות בט"ו באב, אז איפה כאן המשגה הנורא שבשבילו נענש בבן כזה?)
ואולי גם זה חלק מהאמירה, - שהחברה חורצת דין על אנשים בשל דעות קדומות לא בדוקות ועובדות מסולפות ולא מותירה להם פתח תשובה, ולבסוף סוקלת אותם?
[ליצירה]
למה להיות כאלה
ציניים ומגעילים?! הבעיה שלכם זה העובדה שהוא הזכיר במפורש את עניין סיום החיים? הרי אם הוא היה פשוט מתאר כאב בלתי נסבל בלי להוסיף במפורש "הצעת פתרון" מסוג מסוים - אז זה היה בסדר. אז מן הסתם הייתם כותבים "אוי, אבנר..." או משהו בדומה. הרי כל כך הרבה מהיצירות פה מביעות כאב, על סוגיו ורבדיו השונים, וכמה יוצרים גם כתבו בעמוד-יוצר שלהם שהם כותבים מתוך כאב, או ביטאו את זה בשם שבחרו להם. וחלק גם מדברים בצורה של יאוש, חוסר מוצא, חוסר אונים וכו'. אז מה, לדבר על התאבדות זה צעד אחד מעבר למה שנראה בעיניכם לגיטימי? אתם מפחדים?
...אולי במקום לרדת על הבחור תתנו לו כמה מילות עידוד? (או שכל הרגישות שלכם שמורה לאנשים שמתבטאים בצורה שנעימה לכם?
[ליצירה]
זרתוסתרא הוא נביא פרסי שהפילוסוף ניטשה השתמש בדמותו כדי לכתוב את אחד מהספרים שלו "כה אמר זרתוסתרא". אולי אם היינו מכירים את הספר היתה משמעות כלשהי לשיר??
[ליצירה]
מעוז - אני מסכימה איתך, כש"לומדים על" באמת, כשיוצאים לטבע עם משקפת ורואים איך הפרפר בוקע, איך הוא מתעופף מפרח לפרח, איך הוא יונק את הצוף... או אפילו כשלומדים על האנטומיה שלו מאלבום, אבל במטרה לצאת אח"כ לטבע ולחוות אותו באמת, יותר טוב. אבל זה לא מה שעושים באקדמיה, לצערי... הרוב בבל"ת (לא הכל אמנם) וניפוח-שכל כאילו-מדעי.
ונכון, אני לא באמת חושבת שהצעירים משתכנעים לבכר פרפרים מתים על חיים. כשכתבתי את זה התכוונתי יותר למרצים...