סוריאליזם מובהק יצירה נפלאה ללא עוררין.
כאן איני יכל להעיר ולא להאיר ולו במילה אחת.
בעדינות, היופי, הפרופורציה הכל פשוט מושלם.
ושלא תחשבי שאני עושה הנחות לאיזו שהי יצירה שלך.
זו יצירת אומן משורה ראשונה.
[ליצירה]
ואפשר גם כך - הענפים לא חונקים ולא מלטפים אלא גדלים מתוך הגוף. הדמות הישנה היא כמו גולם שיוצא ממנו עץ. (קצת לא מתאים לכיוון של הענפים אבל לא נורא)
[ליצירה]
החברה להגנת הטבע חזרה בתשובה? : )
ממש אהבתי! (הייתי בעצמי חלק מקבוצות אנשים מוזרים שמחזירים אבנים למקומם בזוית הנכונה כדי שבית הגידול של חרקים רבים לא ייפגע...)
תודה.
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
תגובות