תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
כואב. קשה.
חבל שיש אנשים כאלה...
הצלחתצ להעביר את הצער עם החריזה והכתיבה.
חייבים לטפל בבעיות האלה, והכל מתחיל בחינוך. אי שם בבית... (והנה אנו חוזרים למעגל בלתי שביר)
[ליצירה]
או. אילו ביטויים. נפלא.
* ביטויים... נהדרים, כפי שכבר הזכרתי. שפה נפלאה. כתיבה מקסימה. מה עוד?
* בולבלתי עד סוף. מה? את חכמה מדי בשביל תגובותיי. אשמח אם תאירי עיניי ואגיב ביתר מחשבה.
* משהו מורגש... אך חומק בין אצבעותיי. ראי סעיף קודם.
תודה!
[ליצירה]
או. סוף חזק להפליא.
מילים עשירות ומקובעות היטב.
לא אתחיל לנתח את השיר (אני אף פעם לא עושה זאת, אבל בשביל העיקרון) כרגע, אך אני בטוח שאני מרגיש.
נהדר.
תודה לך!
[ליצירה]
הקישור שלך בין האדם לטבע פשוט מדהים.
חמק מראשי הרעיון שמאחורי היצירה, אף על פי שהרישום עצמו מרהיב...
האם יש כאן עוד נקמה של הטבע? זה דווקא מסביר הכל, חוץ מהעץ הכרות. למה הוא כרות? מה כרת אותו? איך?
מי עדיין לא מת? אני משער שהאדם, אך אפשר להגיד אותו דבר על העץ.
או שמא... האדם והעץ אחד הם? ("כי האדם עץ השדה...")
יפה מאוד!
תודה.
תגובות