תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
קטע חביב ביותר, כך שאין לי הרבה טענות.
* כתיבה מעולה.
* רגש שוטף... מרגישים את התסכול והצער.
* סוף מספק.
יפה כתבת.
בנוגע לתוכן, אני בטוח שיש כאן משהו מכשיל. לא הגיוני שכך יהיה כל פעם... מסכים עם אלי. חשבי על הדבר הזה שעוצר אותך, שמרחיק, ונסי להוציאו מחייך. ואם, לא יהיה זה אפשרי להוציאו, השעי אותו לזמן מה.
תודה!
[ליצירה]
חזק!
* הרגש והרצון המועברים בשיר זה עוצמתיים לאין ערוך. נהדר!
* קצת קשה לראות פה זרימה עם החרוזים. זה פשוט מציק לי לפעמים...
* כתיבה יפה ומשוחררת.
* הכפילויות נותנות את הסוף. יפה!
*סידור מעניין.
הישארי חזקה!
תודה.
[ליצירה]
יצירה נפלאה... מפליא אותי שאף אחד לא טרח להגיב.
העצבים שלי עיקצצו בכל קריאת הסיפור, והרגש הציף את השכל.
אין לך מושג עד כמה זה מתאים לי, וכמה נהניתי...
כתיבה נהדרת, ארוכה וטובה, תיאורים מעולים, מעלה נקודות למחשבה. כמו שצריך.
אכן... שלושת הדמויות. שתזכה להגיע עם ספינת הפח ליעדך הסופי, ולהשלים עם הזכרונות.
אהדתי.
מושלם... תודה ענקית לך!
תגובות