החיים זורמים לי בקצב מהיר
לא עוצרים, גלים ששוצפים
וכיוון שאיני אדם כה זהיר
עמוסים הם לרוב ומאוד מעייפים
לו רק היה אגם קטן של לא-זמן,
מקום שאינו מקום בו אוכל להפיס רגלי
הייתי הולך וטובל בו ברוגע
אחר-כך חוזר אל זרם חיי.
[ליצירה]
סאורון
האומנות לא עומדת מעל התורה. יש קריטריונים, שגם הם אינדיבידואליסטים ולא קבועים, היצירה חייבת לעמוד בהם.
חופש היצירה אינו ערך שקודם לעמידת היצירה בקריטריונים אלו, ושלך בהחלט לא.
זו לא צרות מחשבתית, אלא תיעול הכמיהה ליצור למקומות נכונים.
(והיצירה שלך פשוט לא ראוייה, למרות שהיא כתובה טוב מבחינת צורתה)
[ליצירה]
עדי----
ביקרתי במקום בו בילינו בעבר ביחד: בוני בלע בדים, בני בדק בגדים, בתנו בכתה.
בהגיעי, ביקשתי בתחנונים ברכה.
בכיתי.
בום.
אוף, שכחתי, אבל יש בפורום סיפור ארוך שכתבתי בב, שאחר-כך עשיתי ממנו סיפור ממשי.
רצף הגיוני בבקשה!
[ליצירה]
-
לא אהבתי.
לא שזה לא נחמד לראות איך לקחת את השיר המקורי ועשית ממנו סינתזה לימינו,
אבל הרעיון הזה, שאנחנו בוכים ונכנסים לפסימיות בגלל במצב הזה-
פשוט מבחיל אותי.
כי אסור להיות כפויי טובה. תשווה את המצב של היום ללפני 60 שנה, ללפני 200 שנה. לכל הסיפורים האלו על היהודים שהשליט גזר עליהם ככה וככה...
ועכשיו יש לנו מדינה, הגאולה מתחילה.
וואוו.
ואתה בא עם השיר הזה ומביא פסימיות.
מצטער.
עם ישראל חי.
תגובות