ברוך ה', לא בי המדובר. או שכך לפחות... נראה לי...
סניליות
-------
חולה אני מדי
מכדי להגיב
על כל שטות
הנאמרת...
...עלי
(או אפילו) מלפני
מאחורי ומצדדי-
הוא העומד!
[ליצירה]
זהו, ש...
מפני שאין בשיר שום פואנטה (או לפחות, כך נדמה לי)- אז הוא 'פרווה' כזה, לא בשר ולא חלב. ולמרות שגם על מוצרים של 'פרווה' יש הכשר-בד"ץ, טעמו של שיר זה (לפחות לחיכי)- תפל, תפל ביותר...
[ליצירה]
את קצת סותרת את עצמך.
מחד- את מזדהה עם הקביעה: "הכל צפוי והרשות נתונה", ז"א מסכימה את ש"הכל צפוי". ומאידך- כותבת את שאינך מאמינה בא-ל, ז"א לפי זה- הכל ממש לא צפוי (כיוון שאין מי שיצפה). איך את מסבירה את זה? אבל זו שאלת-אגב. בעניין המכתב: המכתב נגמר עוד לפני שהתחיל! מה את רוצה להגיד במכתבונצ'יק הזה שעדיין לא ידענו? הצעתי לך: שבי על המכתב הזה עוד כמה שבועות טובים, ולאחר שתגיעי למסקנה שיש לך יצירה מוגמרת- רק א-ז תפרסמי אותה.?O.K
[ליצירה]
אם יורשה לי...
זה תמיד טוב להיות אופטימיים, השאלה היא: האם יהיה רובד נוסף באותו שיר 'שמח'... עליי להודות, שכבר קראתי הרבה שירים בחיי (אינני רוצה 'להשוויץ', חלילה), והשירים היותר עמוקים, היותר רב-רבדיים, הם דווקא השירים העצובים. אם תצליח לכתוב שיר אופטימי ומלא שמחת-חיים, אך יחד עם זאת- כזה שצופן בחובו עומק נוסף (שאיננו מורגש כל-כך בקריאה ראשונית)- אשריך!
[ליצירה]
יפה, אהבתי.
יצירה סנטימנטאלית ורגישה, הממחישה את היהודים "ההם", היהודים ניצולי השואה ויהודי הדור הקודם בכלל (ו-איזה יופי! סופסוף יצירה שמוזכר בה "חזן"!). אהבתי, באמת שאהבתי, החזן.
[ליצירה]
רגע, רן
אבל יש יופי בכל שפה! יש את חידודי-הלשון שלה, יש את ההלצות שלה, זה עולם ומלואו. היהודים במזרח אירופה למשל, לא רק סבלו ביידיש, אלא גם צחקו ביידיש! האמן-לי, עברית היא שפתי הראשונה במעלה, אך היידיש- היא הסטנד-אפיסטית שלי! או אם תרצה- אומר לך כך: העברית היא אשתי, אך היידיש- היא הפילגש שלי...(ושכל הפמיניסטיות כאן לא ייעלבו, בבקשה...)
תגובות