"...העולם מתחלק לשני סוגי אנשים;
אלו שמחלקים אותו לאופטימיסטים וריאליסטים,
ואלו שמחלקים אותו לפסימיסטים וריאליסטים.
אני מהסוג השני..."
(הרב יהושע שפירא, בחיוך נפלא)
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
ולעומת זאת
החיים יכולים להיות גם כמו סיגריות, פיצה, פלפל שחור,
ארונות, כפתורים, סדקים, שמש, מימן, פחי אשפה, פחם עץ, וכל הדברים שהחיים הטובים יכולים לספק לנו.
החיים הם הדברים שיש בתוכם פתילים ואת כל הרשימה לעיל.
(מישו בשמו של יצחק. )
[ליצירה]
אוי
מה שאנשים מוכנים לעשות כדי לקבל צומי...
את לא חייבת לכתוב שאת גרועה בשביל תגובות. תמשיכי לכתוב ותשתפרי.
המשקל אבל צריך קצת שיפוץ.
וגם כמה חרוזים.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה.
[ליצירה]
לכבוד הוא לי
להגיב ראשון על יצירה כל כך מוצלחת...
ממש ממש מוצלח. נהנתי מאות.
מי יודע, אולי עוד יגיע אי פעם הקטע של "עתה עתה בני חורין בני חורין..."
[ליצירה]
יפה
בהתחלה חשבתי שזה בזבוז של רעיון לסיפור טוב, עם פאנצ'ליין מוצלח, או אפילו רמיזות ישירות, אבל עם קריצות למוסד ה'דייטים'.
אבל ככל שהמשכתי הבנתי שזה לא עוד סיפור, עם קצת ציניות וכל הדרוש. זה מעין תפילה \ משאלה \ תובנה, משהו מהלב.
נו, עוד תמצאי, בעזרתו, את ההוא...
(וגם אם הוא חומרי מדי - אל תיבהלי. את יודעת - בנים...)
[ליצירה]
ואני...
דווקא הבנתי פה ושם.
כאילו, ביום כיפור בנות ישראל מחוללות... את זה הבנתי, ואהבתי את המשחק של מחול- חילול, קידושין- קדושה.
אם יש משמעות לכל זה, אשמח להבין.
רגע, לפי דבריך הטומאה מודגשת דוקא ביום הכיפורים, כלומר, הצורך בקידושין ובקדושה מגיע מרקע יום כיפור. יפה, אולי הבנתי אז עוד כמה דברים.
אני דוקא אחד שאוהב כתבי חידה.
משחק מעניין.
[ליצירה]
טוב..
יפה, כתיבה סוחפת.
למרות שלא ממש הבנתי, (אולי גם לא ממש ניסיתי?)
ולמרות הכותרת שקצת הרחיקה, ממש אהבתי.
פשוט לעבור על המילים, למשש את התחושות,
זה ממש יפה.
[ליצירה]
---
הי... רואים לה את הברך!
(אם לא אני אעיר אז מי)
זה לא פר, חוסר ההתחשבות הזאת בדוסים!
שלפחות תזהיר...
סתם. ופסח שמח.
אגב, שמעתי שיש מקומות בהם לומדים ציור שחלק ממבחני הכניסה כוללים ציורים לא צנועים - במוצהר, ואני לא רוצה להאמין.
(מה הקשר?)
יצחק
[ליצירה]
גם אני רוצה
וברשותכם, אני הדל
גם אצטרף למעגל,
ולא שיש לי מה לומר
אולי הטעם קצת נגמר,
אחרוז לי עד הסוף המר
ואתיחס למאמר.
אתה בשירתך כתבת
סיפור ילדות (ספר לסבתא)
עלי חייל אשר נחמס
נבזז, נשדד ונהרס,
בהלקח ממנו תוף
במעבר שעל החוף
אכן, סיפור עגום, אומר,
אך יש כאן עוד איזה דבר
וסלח לי אם אכתוב מוסר,
זה רק אני המיוסר
סיפור זה הוא סיפור כמיהה,
לתוף חסר, להגשמה,
רצון לבא לידי שלם
אך לא רצינו לשלם...
אנחנו אשמים בכך,
הכסף כביכול נחסך
אך האמת העגומה
עכשיו עצוב על הנשמה.
כי לא נתנו לה יותר
כי העדפנו לוותר
על עוד קצת עומס, עוד משקל
בחרנו בנוחות, בקל
עכשיו נותרה הנשמה
כל כך תלושה ושוממה
רק שני מקלות כל שנשאר,
מזכרת מימי עבר,
של תוף גדול אשר אבד
אך לא עזבה תקוה לעד
נותרו רצון וזכרון,
השיר מראה שיש חזון,
אם תאמין שיאוש אין,
אזי תוכל גם לתקן...
סליחה אם את השיר הרסתי
ובין המתדיינים נכנסתי,
פשוט עברתי בסביבה
-האוירה פה חביבה-
החלטתי שפשוט אכתוב,
מה שיצא, אם רע אם טוב.
הרבה הצלחה,
יצחק
תגובות