אז שאלת
האם אני מרגיש שלם כשאני איתך,
ועניתי שאני מרגיש –
כשאני איתך
עוד שאלת
האם את עושה אותי מאושר,
ועניתי שאת עושה –
אותי
ושאלת האם אהיה לך לרֵע,
והשבתי שאהיה –
לך
(לך,
כי רק את נגעת בי,
כי רק את נגהת בי)
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה נפלא הלוואי שאוכל לענות תשובות שכאלה והמשחק נגעת - נגהת פשוט מעולה!! [ליצירה]
- [ליצירה] כה יפה, המושלמות של התשובות המקוטעות.. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה כ"כ כ"כ יפה.. הלוואי עליי תשובות כאלה מאהובי.. כתיבתך תמיד מדהימה בעיניי! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] גמני מצטרף לכל הנ"ל ובאתי על החתום יום זה הלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה חתיכת רסיס גאון [ליצירה]
- [ליצירה] יש מצבים שמילים פשוט הופכות עקרות. זה אחד מהם. אני אהיה מעט דודה ואוסיף: אחחח ---> (אנחה עמוקה) של נחת כמובן... [ליצירה]
- [ליצירה] ואאייי... רומנטי ויפהפה :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש יפה, ממחיש קצת מה זה 'דומיה תהילה', לדעתי. ומסכים עם אסתר- באמת כיף לה.. רק הערה: לי אישית 'זמר שלש השאלות' עושה צמרמורת, (אני היחיד שקורא לו 'שיר האישה המוכה'?), אז אני לא אוהב את הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אתה היחיד שמכיר את השיר.... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם חתול בעניין הכותרת...האסוציאציה לזה אכן קצת שלילית (לפחות בראש שלי) אבל השיר עצמו?..מקסים תודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] לחתלתול, הערתך קולעת. אכן חשבתי על הביטוי והפסוק שהזכרת, אך שאיפה לבית עלמין מבטאת משהו קצת שונה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי פשוט יופי. בשורות הראשונות תהיתי לעצמי, בשביל מה כל האצות האלה צריכות שיר משלהן. ואז מגיע ה"לך מפריע מאוד שהסלון לא מסודר" ומנחית מכה. ולחלק מהמגיבים מעלי - חבל לצלול יותר מדי לתהומות הנפש בשיר כזה, שאפשר פשוט להנות ממנו. אני הולך עכשיו לסלון כדי לראות באור חדש וכחלחל את ההרס ששורר בו. (קצת הזכיר לי את תיאוריו של עמוס עוז ב'סיפור על אהבה וחושך', בדבר המערכות הדמיוניות שהוא ניהל במסדרון ביתו) [ליצירה]
- [ליצירה] * (זה אומר שאהבתי?) איזו ריצה מטורפת וסוחטת-נשימה בין מטאפורות... אולי תחליטי מה את? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אמרת! ואולי זו בדיוק משמעות הביטוי 'נהמא דכיסופא'. זוהי הבושה, חוסר האמינות, המתלווה למה שזכינו בו חינם, מנקודת מבטנו לפחות. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה שילוב נפלא! תחכום לשוני-תלמודי במסווה של שיר ילדים. אהבתי מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] למרק, ולכולם את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו? ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות! התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם. ושוב סליחה [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, וואו, וואו רעיה, את מדהימה. איך הצלחת לקחת סיטואציה יומיומית - איזה יומיומית, אם תחשבו עליה, היא מתרחשת אלפי פעמים ביום - ולעשות ממנה סיפור עוצר נשימה. לא נראה לי שאני אוכל לעבור בזמן הקרוב ליד מגרש משחקים בלי לחפש את יונתן שעומד שם בפינה. ואגב, זר זהב - אני לא חושב שהסיפור מדבר על ילד "חריג". הוא רגיל, אך נמצא בשוליים של הרגילות. [ליצירה]
- [ליצירה] לא לא בין אם זה אמיתי ובין אם לא, נראה שעובר עלייך משהו מסובך. וגם אם את מתוקה, חייכנית ושאר מרעין בישין, את לא מחוסנת. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני גם אני גואה וגועה למקרא ההרהור הזה! גם אני רוצה הרהורים צבעוניים כאלה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני רואה שהתגובה הראשונה שלי משום מה לא נקלטה במערכת. אני לא זוכר בדיוק מה היא היתה, אבל היא כלל השואה למכונת השירים של אורוול והרבה סופרלטיבים בסגנון "יופי" ו"נהדר" [ליצירה]
תגובות