קח אותי איתך
למקום אליו עיניך שטות
חולמניות
כל פעם שאתה בורח
מהסערות שלי
ילד.
מה לך אצל הים...
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואולי במקום שהוא יקח תקחי את עצמך א-ליו? והים הוא נפלא יש בו המון קשה לי להבין את השא-לה... [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי במקום שהוא יקח תקחי את עצמך א-ליו? והים הוא נפלא יש בו המון קשה לי להבין את השא-לה... [ליצירה]
- [ליצירה] וווווווווווואו זה מדהים!!! התחברתי לזה מאד מאד! התרגשתי..... [ליצירה]
- [ליצירה] כזה יפה, שבא לשוט לאותו מקום. [ליצירה]
- [ליצירה] איך קראת לי??!! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר כואב ויפה. "בלמטה של אורט" מאוד מסתדר - זו שפת ילדים שמשתלבת עם התמימות שהילדה משדרת. זאת שנפגעה. [ליצירה]
- [ליצירה] בוא לא נקפוץ בוא לא נקפוץ, מנחם, בוא לא נקפוץ. ואולי האינסוף שבין 1 ל-2 יותר גדול מהאינסוף של שמעל למליארד? (אני לא מבינה בזה,תשאל את החתול...) וגם אם לא - הוא בטוח יותר איכותי. אולי מוטב שנשכיל למצוא את האניגבול בינות לגבולות חיינו, במקום לנפץ אותם ולהשאר עם המון רסיסי זכוכית בכל הגוף? - כי הניפוץ הזה הוא לא התשובה, זה לא אמיתי וזה לא בוגר. שמעת פעם על "אורות דתוהו בכלים דתיקון? - האנרגיה הזאת שרוצה לפרוץ ולשבור את כל הגבולות, זאת אנרגית חיים *עצומה* - כוחות של תוהו, שברגע שיבואו לידי ביטוי בצורה מתוקנת, (כלים דתיקון) *בתוך* מסגרת ה"חלון" (-או מה שזה לא יהיה), יפעלו המון טוב בעולם! לשבור ת'חלון זה קל מדי, קל מדי... 'סתכל, הנה כל העולם עושה את זה, מנחם. מה יוצא מזה חוץ מבלבול? ודרך אגב - גם לארון היו גבולות משלו - ע"ע "פרץ עוזה"... [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן הרבה פחד ומצוקה, נראה לי. הפנים האלה הן פליטות ששילמו את מחיר ההעזה. החלק המואר קרוע, החלק השלם חוסה בעלטה. וגם כך אינו מוגן - הדמות כולה מאוזנת בקושי על הקצה ויכולה בקלות להחליק למטה... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. נראה לי שהבנתי. החידלון. כמו ה"לא-כלום" שכילה את פנטזיה. זה מפחיד. כאילו אנחנו צריכים להאחז ב"יש" הזה כי אנחנו מפחדים מהאין, מהלא-להיות, מחידלון. אבל נמשכים אליו באותה מידה, אולי בגלל הפחד. - הוא הרי נמצא ב"טבורו של היש". אי אפשר לברוח... [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה, זה ממש נכון! ... רק חבל שבשביל הסוף השונה הייתי צריכה לקרוא את כל הסיפור, שמוכר לי מגיל 5 בערך... אי אפשר היה לקצר איכשהו? אפשר היה לצמצם עד כדי פסקא אחת אפילו, ולרמוז על כל שאר הסיפור, המוכר ממילא [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי שאור טוב כזה היה אמיתי [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי דווקא יש פה אמירה - אולי על איך שאדם יכול להיות שבוי בדימוי שהוא ברא לעצמו, ולהכנע לו, ולפגוע בעצמו ובאחרים, גם כשהוא רואה איך אפשר אחרת... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה התיאור של המאבק הפנימי הזה, הניגוד בין היופי והקלילות של הפרפר והאביב, לבין הדוברת ה"שרועה". (אולי אפשר היה לרכך את הבית השני, שרק ירמוז ולא "יאכיל בכפית", אבל גם כך זה יפה) אני מאמינה שאם ממשיכים לכמוה אל התכלת הזאת, בסוף גם הגוף לובש לבן ומתעופף... יום טוב! : ) [ליצירה]
- [ליצירה] זה דוקא עצוב. נראה לי שזה על איך שהחלום מחליף לנו את המציאות, גורם לנו לוותר על הגשמתו. ילדי הפרא יבחרו בסופו של דבר לוותר על הדהירה הפראית על סוסים לבנים, כדי לשמוע את הסיפור עליהם עושים את זה. והמספרת תבחר (לא מרצון אך זאת עדיין בחירה) במקום לקפוץ מעל הסורגים ולהצטרף לדהירה, לשבת ולספר עליה. [ליצירה]
תגובות