עלמה
אילה רייזל
-
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו........ [ליצירה]
- [ליצירה] סקיצה נהדרת, טרום ציור מקסים. אשמח לציור עצמו בתקווה בקרוב. תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, מקסים. החספוס והמהירות של הקו שהצליחה לתפוס את התנוחה, את האור. מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! אני איתה. ^ מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] . יופי של ציור! [ליצירה]
- [ליצירה] איילה- יפיפה! זה מזכיר לי את ה " מרי פופינס" שבי, עם האצילות והקסם, מוצא חן בעיני... [ליצירה]
- [ליצירה] אי-יה! כמה מסרים סותרים בשפת גוף אחד?! אינני מוכן להתחייב לניחוש באשר להבעה ששכנה על הפנים ברגע הרישום. פשוט נפלא. בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] הוא היה פעם ימני? מה גרם לו לשינוי הדעת הקיצוני הזה? ולמה הוא הלך דווקא על הקומוניזם שמת כבר מזמן? וממתי אתה מכיר אותו? [ליצירה]
- [ליצירה] רואן חשבון? (רואת?) בהצלחה בפתיחה. יש המון קושי בחשיפה, אך זה משחרר... [ליצירה]
- [ליצירה] אין אין עליך... שתזכה לטוות את נפשך מחדש, ולאסוף את כל שנציך במהרה... :) [ליצירה]
- [ליצירה] מדהימה!!!! כמה טוב! (כמה נוגה...) [ליצירה]
- [ליצירה] הנעליים... נושא כאוב גם בחיי, בתור בת של מוכרת נעליים... (אציע לאמא שלי את המשפט על הכלה, אולי זה ייקדם לה ת'מכירות.) כתיבה נאה, באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] הי! לא הבנתי איזו תמונה בדיוק מצטיירת מכאן, משהו שסבא שלך צייר? מדובר במשהו ספציפי, או בהזיה? חוצמזה- בגלגל הצבעים זה כתום, סגול וירוק המורכבים מהשילובים של צבעי היסוד. בכל אופן מיוחד מאוד (מן הסתם גם עמוק) (אפילו קיבלת 'יפה' ממאיר פרידמן...) [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין!!! מישהו חייב לשים לזה סוף! (אפוקליפטי.) תודה, חד שמיח. [ליצירה]
- [ליצירה] גם לי יש- דוקומנט 6 מה שלומך, הודיה? כך שאלתי את אחותי שעמדה מאחורי. אנא, הביאי כסא ושבי, למה תעמדי? למה? "כי בא לי", קטלה אותי אחותי האהובה עליי ביותר. ולא, זה לא שהיא רוצחת, אלא מהכוונה של הלבין פני חברו ברבים, כאילו שפך דמים? יו נועו? "לא עשיתי לך כלום!" נזדעקה אחותי. "מה עשיתי לך? אה? אה? אה? אז ככה יפה? אה? איפה הצדק, איפה?" טוב, זה לא מה שהיא אמרה, זה סתם מוחי שמחפש אקשנים, ואצבעותי שרצות על פני המקלדת בחוסר שליטה. "באיטיות!" צווחה אחותי כדי להרוס לי את הסיפור. לא ילך לך, אחותי יקרה. זה הסיפור שלי, ושלי בלבד "לא נכון!" כן נכון! "לא!" כן! "אמא, תגידי לה, היא כותבת אותי!!!!!!!!!!!" "מה קרה? אילה, מה את עושה לה? אני לא מרשה להגיז לי אותה" "תגידי לה שתכבה את המחשב" "שתכבי את המחשב אבל עכשיו!" אבל אמא, אני באמצע לכתוב סיפור על אחותי יקרה. "מה קרה?" (כך אמי) נשברה הקערה?..." הלשינה אחותי בלי לדעת מה היא עושה. זה לא אני! לא הייתי בסביבה בכלל! "קרציה אחת..." מלמלה אחותי והלכה בשרוך רגליים. "אל תלכי ככה, איך תמצאי לך שידוך?" עזבה אותי אמי בהתבדחות. "לך אני מרשה להמשיך לכתוב, את ממילא לא תמצאי זיווגך בקרוב." מחיתי את דמעותיי מעל פני. בחור יקר- האם תרצה את אחותי במתנה? <אבל היא עוד קטנה!!!!!!!> סיימה לי אחותי את סיפורי, הסיפור שלה. <"אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה!!!!!!!!"> [ליצירה]
- [ליצירה] יאאאאאאאאאאאאאאאאאא! בוא נעצור פה... ונצעק. כולנו הילדים של החיים. [ליצירה]
- [ליצירה] ייייייווווווווווווואאאאאו בעקבות הערתו של יונתן דוד בדקתי את המשקל- אנאפסט טרימטרי (כלומר- שתי פעמות וטעם כפול שלוש) ומדי פעם כמה "פריכי" וימבים. מאז שנות ה-50, שהתחילו לכתוב בישראל בריתמוס החופשי, רוב האנשים כותבים ללא משקל קבוע- ואת הצלחת לעשות זאת די טוב... (אני סתם עושה דאווינים מידענותי...) כל טוב סלה... [ליצירה]
תגובות