א. על לא דבר.
ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול.
יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק.
את תראי כמה זה יעשה לה טוב...
תודה על התגובות. אם חשבתי עליו הרבה לפני? לא יודעת, זה פשוט תחושה שיצאה ובאה לידי ביטוי פתאום. וזה היה מזמן, לפני יותר משנה. נחמד שפתאום נזכרים ביצירות מהעבר....
תודה :)
[ליצירה]
תשובה
א. על לא דבר.
ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול.
יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק.
את תראי כמה זה יעשה לה טוב...
[ליצירה]
דומה לשיר הקודם, בעיני, פחות זורם וחזק.
אם כי כאב פרידה מייצר המון שירים ומחשל את היצירה.....
שימי לב שהשורה "אנחנו אלה שטעינו" חוזרת פעמיים, ואולי בכוונה?!
רק טוב :)
[ליצירה]
הרעיון יפה וככל שהתקדמתי בקריאת היצירה, היא תפס אותי יותר. השורות הראשונות לא היו מספיק טובות בעיני, חזרה על מילים, קצת בלבול וניסוחים לא מספקים ועם השורות, כאמור, זה משתפר עד מאוד.
[ליצירה]
מתוק ומעלה חיוך מתוק עוד יותר.
מסכימה עם בא בימים, זה רק הולך ומשתפר, כל יום הלב מתפעם מהפלא הזה ואז פשוט נשארים ללא מילים מהחוכמות, מהשיבושים, מהחיוכים, מהמילים, קסם שלא נגמר!
גידול קל :)
[ליצירה]
לא התחברתי בכלל, אני חושבת שהבית האחרון - יש בו משהו וצריך לפתח אותו קצת אחרת. הבתים שלפניו- חזרו מדי על עצמם, בלי שהחזרה הוסיפה מדי וזה היה קצת מלאה....
תגובות