[ליצירה]
אבנר ידידי,
עשיתי לעצמי תרגיל, רק אחרי שקראתי את השיר הסתכלתי מי כתב אותו. אמרתי לעצמי: "הנה כותב, שיודע איך לשיח בינו לבין עצמו, לשאול את השאלות ולחיות בתוכן, להתחבר עם הכאב ולא להילחם בו.
יש אנשים שלמדו את זה אבל רק מעטים יודעים לבטא את זה כמוהו". ואז גיליתי שזה אתה. אבנר, התחברתי אליך, תמשיך כך. יורם
[ליצירה]
"אין אהבות שמחות" כמו שאמר ג'ורג' בראסאנס.
( נדמה שלא טעיתי במשורר-זמר ובבטוי שמו).
ואולי דווקא העצבות היא זו שהופכת את האהבה כל כך משמעותית לעיצוב אשיותנו?
[ליצירה]
כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם.
הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן.
השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו.
[ליצירה]
התגובות עד כה נראו ילדותיות. אהבה איננה "שמלץ" צריך להיות גם בוגר וגם רגיש, בשביל להזדהות עם השיר זה.
בעולם האהבה בדידות היא מצב בלתי נמנע, בו אתה יכול לדבר עם עצמך עם סיגריה ביד, ולשאול את עצמך את השאלות שאיתן תצטרך להתמודד כאשר תעמוד פנים מול פנים בפני המציאות אליה ייחלת. את הדבר הזה מבטא השיר בצורה מושלמת. כמו שנאמר :
"אין אהבות שמחות"
[ליצירה]
רעות היקרה,
המקום הוא עין-כארם ליד ירושלים. יש שם כמה מאות שקדיות וכולן פורחות עכשיו. "משורש ועד צמרת" מכוסות בפרחים לבנים. בהחלט מומלץ. הקטע על הגזע עתיק היומין שמוציא ענפים ירוקים למעלה בצמרת גם הוא אמיתי. שוה לבקר בהקדם, לפני תום העונה (ואם לא, בשנה הבאה)
[ליצירה]
אל יאוש
היי נשמה שלי (נשמת כל חי),
סבלנות - זה שם המשחק.
לפעמים, תקומה ליצירה באה דוקא ממקום בלתי צפוי. דוקא יצירה שפחות נחשת בעינייך, היא זו שמציתה את דמיונם של אנשים אחרים (הנה -דוגמה....). לכן לא צריך להרים ידיים. עצם ההוצאה של יצירה לאור היא החשובה והמעודדת, ולאו דוקא תגובות של אחרים. בפעם הבאה אשתדל לקרוא, ואינני מבטיח להגיב. "חזק ואמץ ואל תערוץ ואל תיחת" יורם
[ליצירה]
אינני יודע לאיזה "חטא" כיוונו דבריך בשיר כיוון שהסוגיה שהעלית יכולה להתיחס לכל חטא, החל מהחטא הקדמון וכלה בימינו אנו - קבלת דברים כהוויתם - במובן של "כזה ראה וקדש" בכל תחומי החיים.
באשר לתגובה שלך, קרפה דיאם לא אהבתי את המילה "הוא". מי אמור לענות לך - קרפה - על השאלה ?
אולי תפנה אותה אל שי - וכך תיצור איתו קשר שיעזור לך להבין? נראה כאילו אתה מזלזל בו עד כדי כך, שאפילו אינך מצפה ש-"הוא" זה שיענה לך. תחשוב על זה.
תגובות