מיכל, מצטערת! שכחתי את המחשב על ה"משתמש" שלך, והכנסתי את התגובה האחרונה כאילו בשמך.
נא לשים לב, התגובה: "מיכל זה כ"כ מדהים, וואלה שיחקת אותה, זה כ"כ חי, אין מה לעשות
הצבע עושה את זה- בגדול. ממש אהבתי!" זה אני ולא מיבלאש...
מצטערת.
רעיון גדול..אהבתי את ההתפרשות והשימוש בכל הדף, בהרבה פעמים שימוש בכזה מרחב הוא מיותר וגורע, אבל פה הוא יפיפה. הבחירה של הצבעים יכלה להיות יותר טובה (ושמחה אולי?) בעיני.
בהצלחה!
אהבתי את הרעיון ואת הזוית שציירת (בעיקר איך שהשמיכה ממלאת את החלל), אבל הצבעים הכהים והציור הקצת-חד-מדי של החלומות, נתנו לי הרגשה שהילדה חולמת דווקא סיוטי לילה.. או שהיא סתם הרפתקנית במיוחד, מין וונדי כזו שחיה בעולם של שודדי ים, והחלומות שלה סובבים סביב פיראטים וספינות טבועות...
בסה"כ נחמד מאד (:
טוף, אז ככה. הרעיון מעניין.
נראה לי שאם החלומות היו ה ר ב ה יותר גדולים ממנה זה היה יותר חזק.
כמו כן אם אינני טועה אין שום דבר מהלם (כזה שיכניס אותי להלם) בחלומות. שום דבר חדש. כל אחד חולם לצאת להרפתקאות נועזות בלב ים (או בג'ונגל, או בכל מקום אחר, תלוי אילו ספרים הוא קרא ואילו סרטים הוא ראה), ואף אחד (כמעט) לא מעיז להגשים אותם.
סליחה אם אני ביקורתי מדי, אני ממש לא עושה את זה יותר טוב, אבל לכן את מיבלאש...
[ליצירה]
סליחה!
מיכל, מצטערת! שכחתי את המחשב על ה"משתמש" שלך, והכנסתי את התגובה האחרונה כאילו בשמך.
נא לשים לב, התגובה: "מיכל זה כ"כ מדהים, וואלה שיחקת אותה, זה כ"כ חי, אין מה לעשות
הצבע עושה את זה- בגדול. ממש אהבתי!" זה אני ולא מיבלאש...
מצטערת.
[ליצירה]
רעיון גדול..אהבתי את ההתפרשות והשימוש בכל הדף, בהרבה פעמים שימוש בכזה מרחב הוא מיותר וגורע, אבל פה הוא יפיפה. הבחירה של הצבעים יכלה להיות יותר טובה (ושמחה אולי?) בעיני.
בהצלחה!
[ליצירה]
אחרון הרומנטיקאים....
צבעי הפרחים וזוג הכוסות מותאמים יפה! האדום בתוך עלי הכותרת... מי אמר שאי אפשר להשתכר מריחות?
אם נצייר מספיק מצבים אידילים ו"נשחרר" אותם לרשת, נראה לך זה ישפיע? : )
אהבתי
[ליצירה]
הכי הצחיק אותי דווקא הפרט בקטן של המוזיקה המתנגנת בפסנטר "טו מדרה קואנדו טה פריו"... דווקא את זה?!?!? אני מבינה שיש לך שריטות בנושא הלדינו...
ואגב, למי שזה מעניין אותו, המשפט הארוך "אוי נו טיינן וורגואנסה, לאס טטס לאס טיינה אחוארה, אנטס סה מטייאן בומבאס אן לוס סוטיינס אי אגורה? נו קידו לוגאר, אח אח אנדה אסטאן לאס דאמאס קון אל קוקו אי אל סראפאן" זה "אוי, אין לך בושה, ..(מצונזר : ).., איפה הבחורות ההן עם הקוקו והסרפאן"
סחטיין על הספרדית שלך!
[ליצירה]
האם באמת זה הצד בעלוב שבנו שמחכה ליורה הבא? האם אין זה הצד הרגיש יותר, העדין יותר, החייב להשטף מהנבלות שעברנו (או שעשינו ), כדי שיהיה מסוגל להמשיך להתקיים? מאוד אהבתי את הרעיון, אבל אני חושבת ששכיחה היא לרב מתנת אל. דימוי היורה האחרון, כאמצעי לשכיחה הוא מקסים. נראה לי כולנו כבר עמדנו פעם אחרי הגשם, מסתכלים על העולם הנקי פתאום (גם אם זה רק לכמה רגעים), מקווים שלגבינו זה היה כ"כ פשוט....
תודה.
[ליצירה]
יפהפה. ההתחלה המתוקה, שמושכת את הקורא בטבעיות חייכנית אל המשפט האחרון - ממש נפילה לא צפויה לתוך בריכה קרה מידי ביום שעד אותה הנקודה, היה נעים.
תודה.
תגובות