סקיצה לעקירה2
מ י ב ל א ש
-
מתוך קטסטרופה היסטורית...
משתשמש זה כבר לא בשימוש. עברתי דירה ל-
Miblasch
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הנוף חלומי ומוזר, שקיעה וכוכבים, דשא על החוף, השיער נע ברוח והעשבים עומדים, צל רחב וקצר. מצא חן בעיני המבט אל האופק והשתיל, עם הגב לגדם העץ - תקווה לעתיד תחת צל פגעי העבר המאיימים לחזור. 'סקיצה לעקירה' - יצירה שעוד תתפרסם, או שהשתיל הוא הכנה לעקירה? תודה [ליצירה]
- [ליצירה] בכנות, זה מצא חן בעיני הרבה יותר מהשני. השמים מזכירים את הנסיך הקטן. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא ולוחץ על שורשי הלב. כאחד שהרגיש את הכאב, אני מזדהה עמוקות. בציור הצל שלה משתלב עם צל העץ העקור. מעניין. מעולה. אהבתי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] השתיל כסימבול לעקירה העירום כהשארות ללא כלום, כד המים הוא בה לשמור על השתיל כביכול, אבל למעשה הוא מרמז על הדברים שהעקורים לקחו עימם על מנת לאפשר חיים בהמשך החשוב ביותר כאן המבט המופנה אל הים או הבתים שבאופק ברמז חזק: עוד נחזור. כל קו דיבר אל לבי לכן זו יצירה גם ולא גמורה. אהבתי וחשתי את כאבך דרך הציור. תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך... היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות... (הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור? [ליצירה]
- [ליצירה] איפה הסוציאליזם? :) יפה! נושא שאי אפשר שלא להתחבר אליו... למרות שהבית האחרון אני ממש לא רואה כמציאותי משהו... מבנה הבתים, הקצב והחריזה מושלמים. [ליצירה]
- [ליצירה] עוד אחת עוד הערה, בטח כבר לא רלוונטי, אבל אני מאמינה שביקורת בונה אף פעם לא מיותרת. השימוש בשפה מיקראית לתיאור מצב מודרני, ושעוד די מצחיק בזכות עצמו - מוצלחת ביותר. הלוואי ותמשיך ליצור קטעים איכותיים כאלה. תודה! מיכל. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו רביעית, הייתי צריכה לחזור על השיר כדי להבין את המשחק :" ..שהוא... וגם זה... הוא גם...וזה...." מאוד נחמד, מחייב את הקורא להשקיע קצת מעצמו ביצירה, כדי לקבל את מלוא המשמעות. הדבר היחיד שחבל זה הכותרת. אני מרגישה שזה היה יכול להיות יותר מוצלח אם היית מכניס קצת מהמיסטורין שבתוך השיר לכותרת. "וזה" לא רומז כלום... חבל. תודה, מיכל. [ליצירה]
- [ליצירה] תלוי בדרך בה הגעת למינהרה, ובנקודת מבט של הנמצא שם, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשה מוכרת ישר לאהודות. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא נשאר מה להוסיף, אז רק אצטרף. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יו"ש, זכית! [ליצירה]
- [ליצירה] שנון כהרגלך... אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] 2 ב1 זכינו בשתי יצירות באחת. רחלי - יצירה נהדרת. דוטקום, תגובה יפהפיה. [ליצירה]
תגובות