ניסית להסביר את ההבדל בין נאלם לנעלם
ואני אומרת ש
מה זה כבר משנה
אם בין כך ובין כך אתה לא כאן
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תרשי לי זהירות שביר לחרוג ממנהגי (שלרוב מקבל את תגובותיך בשתיקת הבנה והסכמה קלה) הפעם אני בוחרת בלהגיב, אולי אפילו לחלוק. (בנחרצות..) "כשהלב פועם לו מסתובב, מתגלגל, רוכב תחת אצבעותיי" את באמת לא מכירה את ההרגשה הזו, בה מרוב ציפיה, כמיהה, השתוקקות, עומס רגש, הלב כמו מקבל חיים משל עצמו, משתלט בברוטליות על כל ישותך, עושה בך כרצונו ללא כל יכולת שליטה ולו הבסיסית ביותר?.... "יורה את שאריות ביטחוני העצמי ומפספס" גם את זה קשה לי להאמין שלא חווית אף פעם, זה משהו בסגנון "הצ'אנס האחרון", כמו תגובת נרדף שהגיע למלכוד ולדרך ללא מוצא, זה לנסות ללכת על כל הקופה כמו מתאבד שיעי, ולא משנה מה תהיינה התוצאות, יריות אחרונות של נסיונות בשם איזשהו כח עלום קיים/לא קיים עמוק בפנים... ועכשיו למה שצרם לי ביותר- "אתה מוכר" מוכר? אני חושבת שיש כאן מצד שי חשיפת רגשות בצורה כל כך חזקה ואפילו די יוצאת דופן ונדירה, "מוכר" זה נשמע לי יותר ניסיון שכנוע למשהו שה"משכנע" לא בדיוק מאמין בו בעצמו או מבין אותו לעומק. כאן אין כאן ולו צל של "מכירה" בעיני. יש כאן שיתוף די מקסים, וכן, הוא מצליח לעבור ורק בגלל שהוא כל כך אמיתי. והכי הכי חשוב (ושי, תפנים!) בשום פנים ואופן, אבל בשום פנים ואופן, (מספק נחרץ מצדי?) שלא תעז "לקפוץ" שפה. זה מה שעושה את סגנון הכתיבה הנוכחי כל כך מיוחד, הפשטות שבו, המילים הכל כך אנושיות, הלא מתיימרות, המקום האמיתי הזה שיודע להפוך גם מילים פשוטות לצרור יקר, השילוב בין אמת לרגש שלעולם לא יכול להוליד מילה זולה. היכולת שלי כקורא להתחבר לדברים בלי לפצח קודם את הצופן הגנטי... פשטות מבורכת. אני מאוד אוהבת אותו. גם את יתר האחרונים שלך שי. תם טקס מגילת העצמאות. כיסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה לי להחליט מה אני אוהבת יותר, את פרי יצירתך או את התגובות שאחרי, אני מניחה שכל אחד בפני עצמו ובדרכו אהוב עלי מאוד. ואתה יודע מה? אם הייתי אני בחלומי מגיעה לדרך פרויד, בודאות זה היה מסתיים רע מכך. אך בחרתי לי דרכים חלופיות ומאז, הנפילה משיא לשפל, כמוה כדאיה קסומה, ובתופעת הפוסט התרסקות, אני נלחמת בנשק האהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שכתבתי ביצירות ההבל שלי, רק שכאן, זה כתוב כל כך יפה, כל כך ברור. מי יתן! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים אותי בכל פעם מחדש לקרוא את יצירותיך. ללא מילים מיותרות, מדוייק, קולע, נוגע, אני יודעת שכבר הייתי אמורה להתרגל, אבל אני לא מצליחה להתרגל לעובדת גילך! דבר כל כך עצום בגיל צעיר כל כך! מה יהיה שתהיה בן עשרים ואז שלושים וכו?... זה אפשרי להגיע לעוצמות מטורפות כל כך ??. אני נפעמת כל פעם מחדש ישי! נפלא. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בשירים שלך מן קסם עדין כל כך. ושוב, כמו בכל פעם מחדש, אני מלאת תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] האורות כבו השומרים הלכו הקהל ברח הקופסא בפח והזוג? .... [ליצירה]
- [ליצירה] כוכב יקר אף יותר, ביצה ותרנגולת, אין מתחיל ואין מסיים ולא יקירי, תגובתי נולדה כששירך כבר בשל. תודה רבה רבה! [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כנפי שחר. האיזון הדק בין גימיק לרגש הופר לטובת הגימיק. אם זו הכוונה אז בסדר. אם לא, אז אפשר לחזק את הרגש ולוותר מעט על הגימיק. [ליצירה]
- [ליצירה] שחקן סופרעל ולא הוסיף... ( ; [ליצירה]
- [ליצירה] הוי ליאורה מוגגת אותי כל כך!! מן קסם כזה שכל כך הייתי רוצה לחוות, עם כל המשתמע מכך. קסם כזה שדרכי היחידה לחוותו היא רק דרכך ודרך שכמותך אם יעשו לי את הטובה והחסד הזה.. תקופה מלאת אינסוף משמעות... תודה! [ליצירה]
תגובות